Jeschurun · 1924-07-01 · Heft 7-8 (Juli 1924) · p. Seite 88

88 הרב הגאון ר׳ אברהס אליהו קפלן זצ״ל ne הפעוט ואוירו המחניק. הוא נא בחדריו וסגר דלתו אחריו, וככל חושיו ובחותיו יצא מעולם זה לעולם אחר, עולם שכולו טוב אור ונועם, משים לילות כימים בהגיון התורה משך חמש שנים, ומשך זמן זה, בהיותו בודד לנפשו, שאב מתוך נפשו פנימה ססוני ממוני סגולותיו, וכל מה שראינו בו אח״ב מכיסיה מתברך הוא מאז, ידיעתו הנחלה בש״ס בבלי וירושלמי ילדי פרי זמן זה הם. זה היה "קריעגס־געווינער", האין זאת?! המלחמה מבחוץ על שדה קטל פסקה והתחילה המלחמה מבפנים בקרב מחנה ישראל, המהפכה העולמית שהגיעה למרום קצה ברוסיא שלחה קויה ע״י הבנים השבים לגבולם לארצנו ליטא, ומלחמת ההרס והסתירה תחת מסוה של כניה התחילה בכל תוקף. הבנים הבונים באמת עמדו בקשרי המלחמה, אז יצא גם רא״א ז״ל מאהלה של תורה להיות בבונים ונטל חלק נחל בתקין החנון■ בעירו טלז — שב" ה הנה כעת המבצר היחידי לרוח ישראל בארצנו. ,ועלה האיש ההוא מעירו — נתעלה האיש בביתו, נתעלה בחצרו, נתעלה בעירו, נתעלה בכל ישראל וכל עלויו לא הי׳ אלא מעצמו׳ (טד״ר שמואל רבתי פ״א). צר הי" לו המקום בביתו ובעירו, כשעה שכל ארצנו היתד, במדורה, שכל סביבותיה אכלה אש, והטובים שבנו דימו אז שאץ לנו דרך אהדת מאשר להשתתף בבנין "האוטונומיא הלאומית" ובכה האיגוד והריכוז נבצר את עמדתנו. משכו ונמשך נם לויתן זה בחבה זו — אף שלא היה הדבר לפי רוחו ודעתו, בי לא בדרך פרלמנטרי תושע היהדות כאשר ביאר אח״כ באר. היטב באמי־יו הראשיים "בישורון" תרפ״א, אך מדת ר״י היתה בו, שלא עכר על דעת חבריו ואם אמרו לו עלה לדוכן עלה, והיה הרוח החיה באופנים בכל המוסדות המרכזים: בועד הלאמי, בשעורים למורים חרדים. אך עליה זו היתה ע״ם לרדת ולעלות על הדוכן המיוחד לו ואשר אליו נועד. בנתים והוא בן שלשים ועליו לבנות בית נאמן ^ן2זראל, בוחר בבת ישראל בחורה מבית ישראל מפואר. עם הרא״א ז״ל לא נתראיתי כשמונה שנים. לא ידעתי עד כמה עלה ונתעלה במעלות התורה, והנה ביום חתנתו וביום שמחת לבו גלה מעט את לבו ונשא משא פלפול עמוק ונורא, מחרחר, של פסקי הרמב״ם בענינא דקדשים בת ארבעה המשכים. נשען על קושיא של סי אביו הגאון וצדיק זצ״ל. התחיל לרצות לפני חבריו בסלובודקה, תפארת בחרותו ובית חנוכו בדבוק חברים; וסיים שני ההמשכים האחחנים בקיידאן, ערש ילדותו ומקום אפריונו. שמעתי ו!ןג לבי — פשוטו במשמעו — לא יכולתי להאמין שהעלם הנחמד הי׳ לנאץ אדיר במשך זמן כה קצר, ובסתר לבבי ואני תפלה: יהא רעוא שצאצאיו יהי׳ כמותו ונראהו ממשיך ושוזר את החוט. פה הגענו לפרק היותר נכבד שבחייו: עת היותו בברלין. שנות הכבוש של בעלי הזרוע שהיו ימי בבוש מלחמה וממשלת עריצות, לנו, עם הספר, היו ימי כבוש כמבושל דמי, נותן טעם ובולע טעם, פולט ומבליע. בהם התקרבו השרידים הנאמנים