Jeschurun · 1924-07-01 · Heft 7-8 (Juli 1924) · p. Seite 96

96 אדם בי ימרת באהל צד סיף כל־סוף, נם אם תוצר לני ספרות כזאת, הרי אין אנו אלא בוראים גם אצלנו עולם רוח של חולי;, פרי רוח, שאינו ראוי להתקיים אלא לשעה, לא לצמיתות. וכשאנו נכנסים לעולם זה מעולם הרוח העתיק שלני, הרי אנו, סוף כל סוף, נעתקים מן הקודש אל החול. אולם כבר ראינו אצלנו מין ספרות הררית אחרת, שיש בתוכה כל אלו המקצועות של ספרויות החול, מקצועות המחשבה והשירה, אלא שהיא ספרות של "קודש בהול", כי בעלי רוח־הקידש יצרו וטפחו אותה וזו היתד. ספרות הפילוסופיה והשירה הישראלית של חכמי ספרד בימי הכינים, רוח הקודש פרצה גבולות ההולין ומחיצותיהם ומלאה את עולם החולין קודש. ואם יש לנו צרך ונחיצות בתמורת חולין בספרות — הרי לספרות בזו של קודש אנו צריכים. והנפטר שלנו היה כה ענקי במקצוע יצירת ספרות עברית כזאת בתקופתנו וראוי היה להיות מיוצייה ומחולליה. הרי לכל מקום שהלך — רוח קדושה של תורה ויראת שמים הלכה עמו. לגי * בהמצאו במקים מרכזי, שאפשר להשקיף מטנו על גבי ישובי ישראל הגדולים והחשוכים, הסתכל וראה את מעלותיהם ומגרעותיהם ברוח והכיר את אסוננו ונחמתנו יחד. אסוננו — בזה, שבל ישוב ישראל בפני עצמו עשיר ושלם במקצוע שלו, שהוא כצטיי; בו ביות־־, אולם לעומת זה רשלן הוא בהשתדלות קנין מעלות־רוה החסרות לו •ישנם לישובי ישראל האחרים, מפני זה אנו רואים בכל ישוב ישראל בפני עצמו עשירות מפליאה באיזה קנין רוחני וכנגדה עניות רוחנית מבהירה בענפי שלמות אחרים. נחמתנו, גאוננו וששוננו — •שאכן עשירה היא אומתנו בכל ענפי השלמות הרצויים, אוצרת בתוכה כל המעלות המומה והיפות ומברכה בבל. אסוננו — שכל ישוב ישראל בפני עצמו שש ושמח בחלקו, "מסתפק במועט" שיש לו ולא ידאג להסיר רישו ומחםורו על ידי התעשרות מחלקי האחרים. ואם בצבור בסף חנון הוא להיות שמח בחלקו ועשיר הוא השמח בחלקו, — ברכישת קניני היות — מגונה היא ההסתפקות, ולא ימלא השפע בתחומי המקצוע האחד את החלל הריק שבשני. נחמתנו — יכולה להיות הזדעזעות כל העם בהלקיו הרבים לצאת מתוך התחומים הצרים שלכל אהד בפני עצמו, להניח את החלקיות ולבקש שלמות. וזו היא חובתנו! אין אנו יוצאים ידי חובתנו לפני אדון האומה אם אין אנו מבקשים אהרי היות האומה מהדש לחטיבה אחת, שלמה בכל מעלות הרוח ועשירה