Jeschurun · 1924-07-01 · Heft 7-8 (Juli 1924) · p. Seite 97

אדם כי ימות באהל 97 צ? בכל מקצועות השלמות הרוחנית ע״י רכישה הדדית וקנין משותף של בל קרני הרוח, המפוזרים באומה. רק אז יהי• בל חלק באומה עשיר באמת לא «עשיר בחלקו", רק אז יוצר הטפוס של היהודי השלם. מחשבה גדולה זו מצאה לה בטויה בין השורות ובשורות עצמן של מאמרו "בעקבות היראה", שאתה מוצא בו שלשלת זו של מחשבות. ״ושמח היהודי הליטאי בפאר הלמדנות שלו, והיהודי הפולני — בהוד הסוד וברק הפלפול שלו, והיהודי האונגרי — ברתחא דאוריתא ודקדוק הסוגיות שלו, והיהודי האשכנזי — בדקדוק המצוות׳ ומשמר המדע שלו, והצד השוה שבבלנו, שהננו מסתפקים במועט, שלוים ושקטים איש איש בשלו, וישנים במנוחה׳. אולם מה הוא אותו הכה, שיובל להניע את העם למלא את חובתו זו, אשר בכחה להביא לו גאולתו הרוחני? הנפטר שלנו רואה תרופה לעם, דק אם ידבק מחדש ביראה, זו היראה אשר חכמי המוסר יראו בה "הסבה הראשית לכל התורה והעבודה", וממילא הכח הרוחני הגדול, שהיה ויכול להיות המניע לכל חיי איש ישראל בפרט ועם ישראל בכלל, היראה, אשד ביחד עם האהבה, תעשה את רצון האלקים לרצון האומה האלדית ואנשיה. אולם יראה מחדש יבולה לבוא רק ע״י "ראית רוטטות" חדשה, בי היא היא סבת היראה וגם — ישותה. והו* עצמו ככר ראה ב״מבט ישר״ — "שורש ההויה׳י. * * אס אנו מתבוננים עכשיו אחריו, הרי אנו רואים, שזה כשנה לפני פטירתו, התחיל לנבא לנו הליכתו מאתנו, מעולם החולין שלנו אל שבולו קודש.... במאמרו "בעקבות היראה", הוא קורא לשוב לקודש ולמוסד, ואין סגנונו, סגנון של סופר אירופי מתהפך לכמה גוונים, אלא סגנון של בעל מוסר עתיק, ולא לעולמות של דמיון הוא טס, אלא הריהו פקח, ער ודעתן. "חולין הם החיים. הקדש היא המחשבה". הוא מבקש להרכיב את הקודש על נבי החולין, אולם אוחו עצמו אנו רואים שם מזדכך ומטהר, עולה למעלה ולמעלה, והנה לאחר שנה — ונפשו חמקה מחולי החיים לגמרי, ותעל אל הקודש ... ומתנך הקודש — כי בבר בעלמא דילן שאף להצטמצם רק בעולם של קדושה, ובשעת יציאת נשמה — גמרא נשמטת מבין ידיו... * * *־ הוא עלה על במה החיים היהודים במערבה של אירופה בשעה שהגיעה שעתה של היהדות הליטאית להתגלות בעולם של מערב אירופה. הוא היה הראשון שנתגלה ברמה והביא עמו זרם חיים יהודיים רוחנים, חיים של מחשבה יהודית פורחת,