Jeschurun · 1924-07-01 · Heft 7-8 (Juli 1924) · p. Seite 361

Die Ansichten des Maimnnides und Nachmanides usw. 361 pflicht für alle Bodenprodukte, welche der menschlichen Nahrung dienen, als Toragebot9) (II, 1). 2. Die Pflicht, vor den WaUfahrtsfesten sich von Unreinheit zu befreien, ist für Nachmanides (zu Lev. XI, 8) lediglich rabbinisch, der Beleg aus dem Verse blosse Anlehnung10). Nach Maimonides (Hil. Tum. Ochlin XVI, 1011) ist sie als Toragebot zu betrachten. Er führt nämlich den Schriftvers als Quelle an und bemerkt, dass auf Verunreinigung keine Züchtigungsstrafe ruht. Gerade diese Bemerkung beweist, dass er das Gebot für toraitisch hält; denn bei einer rabbinischen Vorschrift wäre sie überflüssig12). 3. Für Nachmanides (zu Sefer Hamizwot, Gebot 5) sind die täglichen Gebete eine Einrichtung unserer Weisen; der als Quelle angeführte Vers ist ihm lediglich Anlehnung.18) Maimonides (Hil. Tefilla I, 1) bezeichnet es dagegen mit Bezug- 9) כל אוכל אדם הנשמר שגידוליו מן הארץ חייב בתרומה. ומצות עשה להפריש ממגר ראשית לכהן שנ, ראש, דגנך גו, מה דגן תירוש ויצהר מאכל בני אדם וגידוליו מן הארץ ויש לו בעלים שנ, דגנך אף כל כיוצא בהן חייב בתרומ, וכן במעשרות. Vgl. hierzu auch R. Jehuda Rosanes in seinem Kommentar Mischne le melech z. St., wo auf die Mischna Para XI 8 als mögliche Quelle für Maimonides hingewiesen wird, s. a. dort Tosafot Jom Tob. ומה שאמר [המדרש] חייב אדם לטהר את עצמו ברגל מצוה מדברי סופרים ואין (10 בזה מן התורה עשה או לא תעשה זולתי מצות העלייה או שיהא ובנבלתם לא תגעו ברגל die hier erwähnte Sifrastelle אסמכתא כשאר אסמכתות הרבה ששנויות שס״בת״כ ק״ו אם [ישראל] מטמאים למתים חמורים לא יטמאו לנבלות הקלות הא מה אני :lautet .מקיים ובנבלתם לא תגעו ברגל כל ישר, מוזהרי, להיות טהורין בכל רגל מפני שהם נכונים ליכנס במקדש ולאכול (n .בקדשים. וזה שנאמר בתורה ובנבלתם לא תגעו ברגל בלבד ואם נטמא אינו לוקה 12) vgl. Mischne le Melech z. St. 13) ומה שדרשו בספרי ולעבדו זה תלמוד ד״א זו תפלה אסמכתא היא. Die angeführte Sifre stelle ist zu Dt. XI, 18 (Pisk 41) ולעבדו זה תלמוד ... ד״א ולעבדו זו תפלה אתה אומר זו תפלה או אינו אלא עבודה ת״ל בכל לבבכם (בצ״ל, ע, מאיר עין) וכי יש לך עבודה בלב הא מה ת״ל ולעבדו בכל לבבכם זו תפלה. R. Jos. Karo im Kesef Mischne zu Hil. Tefilla 1,1 zitiert als Beleg für den nur rabbinischen Charakter der Gebetspflicht Ber. 21a ק׳׳ש וברכת המזון דאור' ותפלה דרבנן.