Jeschurun · 1924-05-01 · Heft 5-6 (Mai 1924) · p. Seite 63

מג מחרוזת פנינים 63 שהביאו לזה ש״כמעט שאין למצוא בשירת ימי הכינים תא ו ר ים אפיים מיוסדים על מאורעות הזמן, אפילו בהקינות על הגזירות והרדיפות שהעובדות נרמזות בהן באופן כללי ובלתי מפורט. גם משפטו על■ "הפיוט הדתי ובפרס הסליחה האשכנזית" נכון מאוד, בהראותו על ידו את ערכם, יפים, כחס ותהלתם. אם פיטני ספרד דקדקו הרבה על טהרת הצורה החיצונית בחרוז ומשקל, אומר מר וינר, הנה גם בשירתם ביחוד החולונית, קשה לפעמים למצאו קשור והמשך מתמיד בסדר ההרצאה, וכבלי החרוז והמשקל ואופן ההבעה הטפוסי העיקו עליה; לעומת זה, בעלי הסליחות האשכנזים שעברו שבעה מדורי הצער לא נכנעו מפני חימר חוקי החרה והמשקל ושחררו את עצמם קצת מעול הצורה המדויקה; הצוחות והאנקות על צרות הכלל הנוראות פרצו באין מעצור מתוך הלב — ולא הוכשרה השעה לסלסולי הצורה, והלכך "לקויה" היא קצת ומגדלת פרא בפיוטיהם של האשכנזים ובפרט בסליחותיהם וקינותיהם. אולם דוקא מפני זה נשתמר בהם רגש אמתי חס, דפיקת לב האומה התוהה, הכואב והקיבל לפני קונו כמעט עד לידי התרעמות, וחביבים עלינו בטויי החונה וההתאוננות האלה מיופי השלו של פיוטי ספרד". כך מעריך סופד עברי מתקופה זו את פעולת המשוררים והפיטנים האשכנזים מימי הבינים, בשעה שהוא מתעמק בלי משפט קדום בדבריהם, בשעה שהוא מתבונן אל התוך ומבין את כח הרגש החי המתבטא בהם. אחרי עברנו דרך המבוא הננו פוגשים בראשונה קטע מ־ברי שמעון בן סירא, והוא "תפלה" על אסיפת שבטי יעקב והתנחלותם כימי קדם ומה יפים הם בפשטותם החרחים: רחם על עם נקרא בשמך, ישראל בכור בנית; רחם על קיית קדיסק־י, ירושלים מכון שבטך, מלא ציון את הודך, ומכבודך את היכלך. ונאדרים בכטויהם חרוזי הציור של "גדול אחיו ותפארת עמו, שמעון בן יוחנן הכהן", הנשקף לנו על ידיהם בכל הדרו "בהשגיחו מאוהל ובצאתו מבית הפרוכת!". התחלה זו מאושרת היא בתכנה הנבחר. תפלותידם של התנאים והאמוראים, שהם כל כך ידועים לנו ושגורים בפי כל יהודי, החל בתפלתו של רבי יוחנן(רבון כל העולמים לא על צדקותינו ובו ) וסיס בתפלת רבא ורב המנונא (אלקי, עד שלא נוצרתי ובד) עושים עלינו רושם מיוחד וחדש ע״י אופן סדוק ותמינתן השירית. רק ככה אנו מרגישים כי יש לנו עסק עם דברי שיר ומכירים את הריתמוס שבהם. ב״מילי דהספדא״, מספד 1 יבול היה להיות חסר בקובץ זה. כי כל הדברים שבו מתנהגים בכבחת. טובה היא אספת השירים מתקיפת הסימנים הקדמונים עלמי השם, מלבד ה״רשות לסדר עבודת יום הכפורים", שחסר בה המעוף השירי כאשד לקודמים. "סדר עבודת יום הכפורים" מאת יוסי בן יוסי מצדן ונאדר עד להפליא, כמר׳ב טובה היא קבוצת הפיוטים שבהרו מפיונני ר׳ אליעזר הקליד, ומלבבת ה״רהוטה"