Jeschurun · 1924-05-01 · Heft 5-6 (Mai 1924) · p. Seite 67

פז פרוש ערוך לתלמוד בבלי, צרכו ודרכו 67 התורה אם לא יעמוד על דברי חורה שבעל פה" פג כך אין בו כח לדעת אותה מתוך מקום אחד בתורה־שבעל־פה אלא מתוך כל אותן מקומות מרובים שדנו בם עליה. חכמי התלמוד ז״ל "מרוב חכמתם ופלפולם הוציאו דבר מתוך דבי והם ידעו הפשט יותר מכל הדורות הבאים אחריהם״ ®י, ולפיכך — בדין הוא שנדפיס את ספר המשנה יחד עם התוספתא, ואתם דברי התנאים מספר פרושי התורה, ועליהם שני ספרי הפרוש של האמוראים, בבלי וירושלמי, דבר דבר במקומו, כי הרבה הלכות ורעיונות מעורפלים היו מתוך כך מתלבנים לנו, הרבה השערות לא נכונות של "כל הדורות הבאים אחריהם" היו נדהות והרבה מן הנכונות היו מתחזקות. ולדוגמא — קדושין, יט א: אמר ר׳ אייבו אטד ר׳ ינאי אין יעוד אלא בגדול אין יעוד אלא מדעת. מאי מדעת? מדעת דידה. דתני אביי בדיה דרבי אבהו אשר לא יעדה מלמד שצריך ליעדה. וכתב רשב״א ז״ל בחדושיו: "לפי מה שפרש רבנו תם בריש מכלתין מפישינן הא דאמרינן הכא צריך ליעדה לאו לעשות מיצונה ולא בעל כרחה קאמר, אלא להודיעה בעלמא, וגזרת הכתוב הוא — אבל לדברי רש״י מפרשינן הכא שרציך ליעדה מרצונה ולא בעל כרחה, וזה מיושב יותר (באותה סוגיא) — ומכל מקום דברי רבנו תם עיקר כמו שכתבתי למעלה" ®ז. גם ריטכ״א ז״ל בחדושיו מסכים לדברי רבנו תם ז״ל. ובכסף משנה, פ״ד מהל־ עבדים ה״ח, כתב: "אין האדק מיעד אלא מדעתה, פ״ק דקדושין, ואמר רב נחמן בר יצחק דדרשינן הכי מדכתיב יעדה שהוא לשון דעה ®י, שהוא צריך להודיעה, והיינו כדי שתתיצה שאם לא כן מה תועלת יש בהודעתה". והשיג עליו במשנה למלך שזה נגד דעת רוב הראשונים, ר״ת רשב״א וריטב״א ז״ל, שאין צריך רצונה אלא להודיעה וגזרת הכתוב היא. אבל דבר זה יש לו גלוי בי־ברי חדל עצמם. שנינו במכלתא דרבי שמעון ק יוחאי: "יעדה, מדעתה. מלמד שאיט מקדשה אלא מיעתה, והוא הדין לכל הנשים שאין מתקדשות אלא מדעתן וכרצונן, והלא דברים קיו ומה אמה העבייה שהיא כבושה תחת ידו אמרה חודה יעדה מדעתה שאי נשים לא כל שכן"®,. הרי שדין אחד הוא לאמה העבריה ולשאר נשים שאינן מתקדשות אלא ברצונן. ביחוד יועיל לני הרבה לענין גלדים כאלה הפוח הירושלמי אל הבבלי. רבנו חננאל ז״ל בפרושיו רגיל להביא בכל סוניא את דברי הירושלמי. רש״י ז״ל לא נהג כן ולפיכך נתרחק הירושלמי ק הבבלי בכל הדורות שבאו אחריו. ודאי שהיו לומדים פג) ל׳ ר׳ אברהם ן׳ עזרא ז״ל בספרו יסוד מורא ודא. פד) ל׳ ראב״ע ז״ל, שם. פה) דף ה א. ושם בתד״ה שכן. פו) מצאתי בס׳ "הדוש י מס׳ קדושין לאחר מן הרבנים הגאונים הקרטונים לא נודע שמו" (נדפס בקושסאנדיניו שגת תקו״ה) דגרס *שצריך לידעה-" והיא דרשת חליפי אותיות כרגיל, להקדים ע׳ לדי. ואולי מגרסא זו נתבון רש״י להוציא בט״ש: *שצריך ליעדה גרסינף. פז) הוצ׳ ר״ד האפפטאנן ז״ל עמוד קנס