Jeschurun · 1924-05-01 · Heft 5-6 (Mai 1924) · p. Seite 68

68 פרוש ערוך לתלמוד בבלי, צרכו וירכו סח ירושלמי וגם היד בקיאים בו אלא שלא הרבו להביאו. גם יש שנמצא בדברי הראשונים קושיות חרוצים ובאורים הכתובים בירושלמי והם לא הביאום בשמו, אבל אין להוכיח מכאן שלא ידעוהו, שהרי יש להם גם דברים ממפורשים בבבלי והם נראים כתובים כדברי עצמם פח. אחוד התלמודים יובילנו למסקנות חדשות גם בפסק הלכה. נביא רק דוגמא אחת לכך מענין שכבר עסקנו בו. בפס" עיובין, עד א, נחלקו בהלכה אחת רב ושמואל ור׳ יוחנן. וכתב הרי״ף דל: "וקימא לן כרב. חדא דהא שמואל הדר ביה לגבי דרב והוד! ליה ר׳ יוחנן חד לגבי תרי ומתניתא נמי מסיעא ליה ועוד הא אמר רב נחמן בסרק קמא [כרב]". אבל רבנו חננאל דל בפרושו כתב: "וקימא לן כר׳ יוחנן". ונראה שהלך מה לשטתו שהלכה כר׳ יוחנן לגבי רב ושמואל, שכן כתב רשב״א דל בשםו<ימ, וכן גם דעת רא״ש דלצ. ומה שכתב רי״ף דמתניתא מסיעא לרב לא סבר ר״ח כן, שהיי בגט' לא הביאו פיעתא זו, ולא לנו להכריע מדעתנו, כי מאחר שחכמי התלמוד לא הקשו ממתניתא זו לר׳ יוחנן שמע מינה שאץ זו קושיא. והיי מסור בידנו כי "אעס״י שנחנו חכמים כלל לומר פלוני ופלוני [בין התנאים] הלכה כפלוני היכא דאיכא אמוראי בתראי דקיימי כחד מנייהו הלכתא כותיה״צא. וכן אמרו בגמ" שרבי יוחנן שמיעא ליד. מתניתא ולא סבר לה צב. וכן תני לוי מתניתא, והוא' תני לה והוא אמר פח) כגון ביבמות יג ב, תד״ה דלא. ועי מבוא הירושלמי דף קלג. ועוד ס שם: .ע, הגהות מרדכי גטין סי׳ תס״א מעשה בכהן שיצק מים על יד רבנו תם והקשה לו תלמיד הא שנינו בירושלמי המשתמש בכהונה מעל והשיב לו אין קדושה בזמן הזה ע״כ. והנה מן הירו׳ ששאל התלמיד לר״ת מוכח דגם בזמן הזה אסור לשמש בכהן. וזה לשון הירד ברכות פ״ח, יב ב, אבא בר הנא ורב הונא הוון יתבין אכלין והרה ר׳ זעירא קאים ומשמש קומיהון ומעין תרויהון(יין ושמן) בחרא ידיה. אמר ליה אבא בר בר הגא: מה ידך חוריתא, קטען? וכעס עלוי אבוי. אמר לו: לא מסתיעך דאת רביע והוא קאים משמש ועוד דהוא כהן ואמר שמואל המשתמש בכהונה מעל ע״ב. והנה אבא בר בר הנא ורב חונא חיו כמה שנים אחר הבית כידוע ואפ״ה כעס אביו של אבא בר בר חנא עליו על שהשתמש בכהונה, וזה מורה שלא היה הקונטרס של הירושלמי בעת ההיא לפני רבנו תם וידע ירושלמי זה לבד על ידי מה שאמר לו אותו תלמיד״. — אולם מצאתי בס' שד׳ת נשאל דוד (כתב יד, גנוז באוצר הספרים של בית המדרש לרבנים בברלין) מאת רבי דוד אופנהיסז״ל, מבואר להפך, ודיל: והמעיין בגוף הירושלמי בברכות פרק אלו דברים יראה להדיא דעיקר כדעת רבנו תם כי שם היה מעשה אבא בר בר חנא ורב חונא וט׳ ואמר לו לא מסתיעך דאת רבע והוא קאי ומשמש ועוד דהוא כהן ואמר שמואל המשמש בכהונה מעל, גזירה (בלר: בדין) דהוא רבע ואת קם ומשמש תחתיו עב״ל וקשה דעד האידנא למה שתק אביו ולא מיחה ט שלא ימעול בקדושת כהונה אלא ודאי דבזמן הזה מותר לשמש כדעת ר״ת אך ביון שהקל ט מאד על בן הקפיד ואמר לו דייך שתשמש ט ולא להקל ולזלזל בו יותר מדאי. פט) תשו׳ הרשב״א ח״א תסז. וכך הבין דעת רשב״א בשטת ר״ח ר״י קארו ו״ל בכללי הגמרא. ור״ח בנבנשת ז״ל בס, כנסת הגדולה ב׳ שלא אמר ר״ח אלא במקום דרב ושמואל לא קיימו בחדא שמתא. אולם פסקו של ר״ח כאן מוכיח בר״י קארו. צ) ערובין פ״ו ס׳ כב. צא) ל׳ סדר תנאים ואמוראים בהעתקת רחיד״א ז״ל. צב) שם מ ב.