Jeschurun · 1924-05-01 · Heft 5-6 (Mai 1924) · p. Seite 69

פרוש ערוך לתלמוד בבלי, צרכו ודרכו 69 S& לה דאין הלכה כאותה משנה«. ומה שנתב רי״ף עוד, שהלכה כרב משום שרב נחמן סובר כן, הוא ז״ל לשפתו הלך, שהלכה כבתיא אף לפני אביי ורבא, אבל כבר כתב רא״ש דל במס׳ מיעד קטן ם״נ ם״כ: "לא נהירא לי, דהא דפסקו הגאונים הלכה ככתראי היינו מאביי ואילך אבל מקמי הכי אין הלכה כתלמיד במקום רב" צד. ולפי זה הדין עם ר״ח ז״ל לפסוק כר׳ יוחנן. אולם פסקו של רי״ף ז״ל שהחזיקו בו כל ישראל דין אמת הוא, כי יש לו גלוי כירושלמי. שם פיא ה״ב, יח ג: ר׳ יעקב בר אחא כשם ר׳ יוחנן אפילו חצר אחת מכאן וחצר אחת מכאן [מבוי נתר בלחי או קורה]. ר׳ אחא בר חיגנא בשם ר׳ יוחנן אמר אפילו חצר מכאן ובית מכאן. רב נחמן בר יעקב כשם ר׳ יוחנן מבוי אין פחות משתי חצרות חצר אין פחותה משני בתים. מבויצ־ שארכו ורחבו שוין אינו נתר בלחי וקורה אלא בפסים כחצר. הרי שדברי רב נחמן האמורא בבבלי לא של עצמו הם וכחולק על ר' יוחנן, אלא שכך קבל בשם ר׳ יוחנן וחלק על אמוראים אחרים שקבלו אחרת בשמו. וזה פשופ, שהלכה כרב נחמן לגבי אמוראים אחרים כמ״ש הראשונים דל בכל מקום דאיהו מרא דתלמודא, וגם כי לשפתו סבר ר׳ יוחנן כרב ושמואל ואין כל מחלוקת, ויותר נראה, שנם רב נחמן מודה שמתחלה נחלק ר׳ יוחנן על רב כשם שנחלק עליו שמואל, וכשם שחזר שמואל והודה לרב בך הודה לו נם ר׳ יוחנן«. ז. ירידה לסוף דעת. עד כאן עסקנו בפרושי דברים פשוטים, אך הן ידוע לכל לומד תלמוד שיש בו הרבה דברים סבוכים ונבוכים, בם רבוי סברות ודקתקים חותרים וסותרים זד. את זה וקשה מאד לעשות שלום ביניהם. לא עלינו המלאכה לגמור — או יוחר נכון: לא אתנו החכמה לגמור — אבל אין אנו בני חורין להבפל ממנה. על פי רוב ש לנו במקומות כאלה הרבה פרושים שונים מאח רבותינו הראשונים ז״ל אלא שקצרה דעתנו מלירד לסוף דעתם. ביחוד יארע זה גבי אותם מפרשים שדרכם להאריך ולהסביר, ונדמה אז לעיני הלומד שכל מה שהם מוסיפים באור הם מוסיפים סבך, ראש דברם אינו מתאים לאמצעם, ואמצעם לסופם, אין מוצא ואין פתרון. מעטים לפי ערך מקומות כאלה גבי פרש״י ז״ל אבי אבות המקצרים. ובאמת אמרו שהוצאת הלומד מתוך מבוכה זו אינה אפשרית אלא אם ילך המפרש בדרך צג) שם י א. צד) ע׳ יד מלאכי סי׳ קסז שאין כן דעת רי״ף רמב״ם רז״הר״ן רשב״א רבנו יוגה וטרדבי, זאעפ״ב נתקבל כלל זה מאת הפוסקים האחרונים. צח) כבכלי גרסינן חצר. ע׳ יב כ, תד״ה ובתים, שנתקשו בזה. ולפי גי׳ ית׳ לק״ם. צו) ובמקום אחר מצאנו להפך: דבר האמור בירושלמי בשם רב נחמן סתם ובבלי מביאו בשם ר׳ יוחנן. ע׳ סוכה, נב ב, אמר ר׳ יוחנן אבר ובו׳ וירושלמי בחובות פ״ה ה״ח דאמר רב נחמן ובו׳. אבל בדפוס קדמון דירושלמי איתא דאמר רב נחמן בשם רב נחמן ובו׳ ואולי צ״ל יוחנן.