Jeschurun · 1924-05-01 · Heft 5-6 (Mai 1924) · p. Seite 71

עא פרוש ערוד לתלמוד בבלי/ צרכו ודרכו 71 עליו ושורפין עליו את הקדשים צ«. אך יש כאן שלש שאלות גדולות שהרבה מגדולי הדורות עמלו בפתרונן: א) טמא שבא למקדש חייב קרבן. ספק נגע ברה״י באב הטומאה ספק לא ננע ונכנס למקדש — פטורק. מפני מה? הרי עשה כאן הכתוב ספק כודאי? ב) אמר להם אחד לשני נזירים העומדים ברה״י ראיתי טומאה שנזרקה ביניכם וטמאה אחד מכם ואיני יודע איזהו הרי הם מביאים קרבנות ספקקא. מפני מה? הרי ספק מדאי, והיה לו לכל אחד מהם להתחייב בקיבן־טומאה ודאי! נ) סוטת ודאי (שהועד בה שנטמאה) מת בעלה בלא בנים פטורה מן החליצה. ״טומאה כתובה כעריות״ ועריות פטורות.— מת בעלה קודם שהשקה, והרי זו סוטת־ ספק, חולצת קג. מפני מה? הרי ספק כודאי, ותפטר גם היא? ובאה התשובה מרבי חיים ז״ל: לא אמרה תורה כאן שאין הספק ספק; לעולם אק לך בספק אלא ספקו בלבד — אלא אמרה: דינו כדין וראי. ואם יש לנו ששה אבות הטומאה יהו לנו מעתה שנים־עשר, ששה של ודאי וששה של ספק. כגון: ודאיימת וספק־מת, ודאי־שרץ וספק־־שרץ וכן כלם. כפולים הם. ולפיכך: במקום שדברה תירה על סתם טומאה ודאית בכל שנים־העשר דברה. בין על הששה של ודאי ובין על הששה של ספק (ברה״י), וקדשים נשרפים על כן מדאוריתא גם על הספק שהרי נאמר בהם סתם: כל בשר אשר ינע בכל טמא לא יאכל באש ישרף. אבל נבי נזיר לא נאמרה טומאה סתם, אלא: וכי ימות מת עליו וט׳. וכל דבר שנאמר בתורה משמעו ךבריודאי ולא ךבר־ספק קג. אף מת זה מת־ודאי(בלומר, מגע־ודאי מ והאהלת־ודאי עמו) ולא ספק, כי אף שהטומאה טומאה ודא־ת האב אב־ספק. ובמקום זד. לא דברה תורה על הטומאה אלא על האב, המת. וכשם שמעטו חכמים ממה שנאמר "מת" (ולא נאמרה "טומאה") כל אותן י״ב דברים המטמאים שאינן "עצמו של מת"(כגון רביעית דם וט׳)קי׳ כך מתמעט מכאן גם "ספק־ברה״י׳,, כי אעפ״י שטומאתו ודאי אינה עצומו של מת. אף ענין ביאת מקדש בדין נזיר הוא תלוי. שכך היא "הלכה מפי הקבלה, כל המתטמא בטומאה מן המת שאין נזיר מגלח עליה אעפ״י שהוא טמא טומאת שבעה הרי זה פטור על ביאת מקדש״קיז. ולפיכך אין ספק טומאה ברה״י מחייב במקדש. צט) ע׳ ירושלמי גזיר פ״ו ה״ג. ק) רמב״ם פי״א מהל׳ שגגות ה״ו. קא) ע׳ באור הענין במס׳ נזיר/ נז א/ והובא בתום׳ חולין/ מ ב. ד״ה התם. קב) יבמות/ יא א/ ועיי״ש בתוס' ורא״ש. קג) אף זוהי שאמרו ״לא יבא ממזר בקהל ת׳ — ממזר ודאי ולא ממזר ספק". קד) ע׳ רמב״ם פ״ז מהל׳ נזירות ה״א וה״ו. קה) רמב״ם פ״ג מהל׳ ביאת מקדש ה' יד טו.