Jeschurun · 1924-05-01 · Heft 5-6 (Mai 1924) · p. Seite 72

72 פרוש ערוך לתלמוד בבלי! צרכו ודרכו עב והוא הדין כחליצה סופה. לא אמרה תירה כסוטה שאין ספקה ספק, אלא אמרה: דין ספקה כדין ודאה. ויש לנו לפי זה שני אסורי סוטה א) אסור־ודאי של ודאי ב) ואסור־ודאי של ספק. ואף שראינו גבי אסור־־ודאי של ודאי "שטומאה כתיב בה כעריות" עדיין לא ראינו שיהא דומה לעריוה גם אסור־ודאי של ספק. ששני אסורין הן ואין למדין זה מזה, שאם באת ללמוד הרי תשובתך נצחה: מה לזו שאיסורה ודאי וקטותה ודאית תאמר בזו שאעפ״י שאיסורה ודאי אין סטותה ודאית. וטכיון שלא מצאנו בה שהיא דומה לעריות אינה נפטרת מחליצה קי. ירד כאן רבי חיים ז״ל לסוף דעתו של מאמר הז״ל ספק בודאי: לא ספק הוא ודאי אלא ספק כמו ודאי. ומתוך ירידה זו לעמקו של מושג הגיע למה שהגיע: התיר סבכים והסדיר מבוכות, הפקיע זקת תרוצים דחוקים מעל הלכות רבות שהיו עמוסות בכמה קושיות, ובאר בכך פסקי רמב״ם ז״ל שהיו שרוים בלא פרוש. הורתו של ר׳ חיים ז״ל כבשה שביל חדש בשדה ההלכה, הוא הנקרא בלשון ישיבות ליטא ״דרך ההבנה״ ושהולכין בו כעת — או, לפחות, משתדלין לילך בו — כל תלמידיהן. הרבה סברות מאת ההולכים בעקבותיו מהלכות בעולם־יד,לומדים שבליטא וכל בן־תורה יודע חן גורסן וחוזר עליהן מתוך חבה יתרה. שמחה לאדם מישראל בראותו תורה־שבעל־פה זו, תורת חיים רבת גלים, מתפשטת בבתי מדרשות. נזכרין מתוך כך באותן סברות של אמוראים לפני מאות בשנים שהיו מהלכות בין הישיבות מעיר לעיר וממדינה למדינה, אותן שמועות "ששלחו מתם" או שהוליכו "מהכא להתם". כנוסם של דברים מעין אלו לתוך מחצתו של פרוש הנצב על הדף הנאה להם והנאה לעולם. להם — כדי ש;קבעו בתבנית מדויקת ולשון נכוחה ולא .י^עשו פלסתר בידי התופסים בם שלא כראוי; והנאה לעולם — שיגלו אמתות חתומות, יתפרסמו ולא ישתכחו. * חלק שני יש לנו בסעיף זה: חלק האנדה. כי הנה הבדלנו בחלק ההלכה בק דברים פשוטים (שצריכים פרוש, הטעמה או גלד) לדברים סתומים (שצריכים לבד מן הראשונות נם ״ירידה לסוף דעת״) — אמנם בחלק האגדה לא נוכל להבדיל כן. האגדות, רובן ככלן, סתומות הן, אם לגמרי או במעט, ובלי עבודת השתדלות לירד לסוף דעתן אינן מתקבלות כראוי, יש מהן שאינן מובנות כלל ויש שמוכנות שלא כדין ז» שלא כדי צרכן. יותר משרעעה הפלפלנוח החפשיה (וו שעסקו בה "לחדודא בעלמא") את הבנת ההלכה, רעעה הדרשנות "המגידית" את הבנת האנדה כראוי לה. שבחלק ההלכה עמד ונצב כנד צו־ך־יהה וראה, והוא חסם את הדרך בפני העוברים חוק האמת יותר מדאי, אף מי שהרבה ב״חלוקיס״־לבטלה כל ימי תלמודו קו) סוטה נפטרת מיבמה לא משום שנאסרה על בעלה אלא משום שנטמאה לת והטומאה באה מסמוחה ולא מאיסורה, ואעפ״י שיש כאן ודאי אסור הא אין באן אלא ספכךסטות׳ ממנה ספק-מומאח, ואינה נפטרת מספק.