Jeschurun · 1924-05-01 · Heft 5-6 (Mai 1924) · p. Seite 73

עג פרוש ערוך לתלמוד בבלי* צרכו ודרכו 7 Z נתרחק מהם כמדת יכלתו כשהיה צריך להורות דין) כשנשאל בהלכה־למעשה. מד. שאין כן בדיני דעות ומדות גנוד האגדה. הם משמשים בכל דור, למרות עיני יחידיו־גדוליו, "כהלכה ואין מורין כן". כל הרוצה לפינס משנחו באגדה ככל העולה על השערתו משום איזו סבה חצונית שנזדקרה לו אותו רגע — בא ומפרנס ואינו נמנע. ואינו חושש כאן כלל אותו חשש גדול שחוששין בדברי הלכה שמא לא "יסיק שטעתא אליבא דהלכתא". צריך, אפוא, להחזיר עטרת האגדה ליושנה! או יותר נכון: להעמידה תחת אותה עטרה עצמה שתחתיה תעמוד ההלכה. אותו עיון נאמן ואותו כבד־ראש שז?ינו לזו בואו ונזכה גם לזו. כבר הכיר בצורך זה מהרש״א דל בהקדמת חדושיו, וכתב: "ודאי הוא צורך גדול באגדות שמתוך שקצרו חז״ל דבריהם הם נראים כסתומים ויש לנו לדקדק בדברי חכמים וחדותם וכו׳ אבל רבים מהלומדים באגדות אינן מדקדקים בכל זה בדברי חדל ואינן מבקשים לידע כל הענין על אמתתו וכו׳ ועושין הורתן פלסתר שאין המקרא והמאמר מכיל דרושם". צא ולמד מרמב״ם דל כמה דקדק במשמעותן של אגדות עד שהוציא מהן נופי הלכות. הנה לדוגמא בפייה מהל׳ גזלה ואכרה באר כל הענין של "דינא דמלטתא דינא" וכתב בסיף הפרק: "במה דברים אמורים במלך שמטבעו יוצא באותן ארצות שהרי הסכימו עליו בני אותה הארץ וסמכה דעתן שהוא אדוניהם והם לו עבדים, אבל אין מטבעו יוצא הרי הוא בגזלן בעל זרוע ובמו חבורת לסטין המזוינין שאין דיניהם דין וכן מלך זה וכל עבדיו גזלנין לכל דבר•". וכתב הרב המגיד דל: "זה מבואר", ולא הביא ראיה לכללו של רטב״ם שהסכמת המדינה באה לידי גלוי מתוך יציאת מטבע. אמנם דבר זה מפורש בסוגיא של אגדה. מגלה, יד א: אביגיל דבתיב והיה היא רוכבת על החמור ויורדת בסתר ההר. מן ההר מבעי לי׳ — אמר רבה בר שמואל וט׳ אמרה לו (לדוד) ובי דנין דיני נפשות בלילה. אמר לה מורד במלכות הוא ולא צריך למדייניה. אמרה לו עדיין שאול קייס ולא יצא טבעך בעולם. אמר לה ברוך טעמך וברוכה אה אשר כלתני היום מבא בדמים. ופי׳ רמב״ם ז״ל טבעו ל׳ מטבע. ולמד מבאן שמי שלא יצא מטבעו בעולם, פי׳ באותה ארץ, אין לו דין מלך, אלא הוא והבורתו גזלנים הם הבאים בדמים. ואעפ״י שאמרו חכמים אין למדין הלבה מן האגדות, ־שקול הרבה צריך אדם כדי לדעת מה זו אגדה בלבד ומה זו אגדה שהלבה גנוזה בה. הדעה המקובלת בין הבריות שכל ספור־מעשה, ךבר משל ופהגם, הערה ורעיון, מדרש כתובים ורמזיהם ובכלל כל אותן דברים המכונסים בעין יעקב — אינן אלא אגדה, ודאי לא נכונה היא. אף אותן מאמרות חז״ל שנראין "זרים לפי פשוטן ורחוקים ■לפום רהטא מן השכל" קי ויש שנסו "לבאר בהם רזים ורמזים וסודות" ברי שיש מהן הרבה מאד קז) ל׳ םהרש״א ז״ל בהקדמתו, וכן מה שלהלן נא[. 2