Jeschurun · 1924-05-01 · Heft 5-6 (Mai 1924) · p. Seite 74

74 פרוש ערוך לתלמוד בבלי; צרכו ודרכו אשר אם "נבקש לידע ענינם על אמתהו" מתוך עיץ וחפוש בדברי חז״ל במקומה אחרים ובדברי רבותינו הראשונים וגדולי האחרונים ז״ל ובדברי החוקרים בם לאמתם ולאמונתם גם בימינו — ומצא לנו בבקשחנו תכנן הנעלם. חכמינו ז״ל בגדולת ^מתם הקדושה אמרו ופרסמו כי יש לנו תלמודות של תורה שהן נראין כעורות ושחורות מלאומרן ברבים ואף על פי כן ערבות הן על הקב״הקיי. הפסק של רבים יוצא בשכרן של יחידים, כי לא יחדל סוד •מקרב הארץ, שרק יחידים ראוים לו. מה לט קשה בדברי ד,נמ׳ ו״נראה?עור לאומרו ברבים" ממה שכתוב במס׳ בבא מציעא, פד א, בשם רבי יוחנן וגדולי הדורות שאחריו, ע׳ שם בתוספות ד״ד. אמר ר׳ יוחנן וכו׳. אולם עלינו לפרסם כאן דברי מהר״ל מפראג דל שבאחד מספריו שאינן מצויץ ביד כל אדם כתב: "ודבר זה נראה זר, לכתוב בתלמוד'דברים אלו, ואף כי כבר תמצא בתוספות למה כתבו אלו דברים, יש לך לדעת כי התוספות כתבו לאותם שאי אפשר להם להבין דברי חכמה, אבל האמת כי דברים אלו הם סתרי חכמה״ — והוא הולך ז״ל זמבאר שם לפני המעיין כל אותו ענין תמוה לא בדרך "רזים רמזים וסודות", כי לא זה דרכו, רק בדרך תבונות עילאות המשחררות אח האדם מכבלי משפטים קדומים. כל הרגיל בספרי מהדיל מפראג ז״ל יודע להעריך ערך רם ונשא את ברקי רעיוט הבריא וישר טקב ויורד עד תהום ההברה, מהפך על פיהן טעויות מקובלות אף מערער הנחות קדומות שנשרשו ביד ההרגל וטטע אחרות תחתיהן על נדות ־תבונה רחבה. רק בנוגע לדיוקי פרטים הוא נזקק לדברי רמז ולא ביסודי הכללות. יש בו ממדת הפשטות העליונה של קדושי דעה ובהירי חזץ, זו המרחפת בין נגלה לנסתר ומביאתם לידי חבור המתקבל על הלב ונשמע באזני כל אדם. הרבה יש לט ללמוד מכל דברי ספריו החשובים לבאור כונת חז״ל, כי היה קרוב לדמות תבניתם ז״ל יותר מכמה גדולים לפניו ולאחריו. רוב דבריו ז״ל באגדה ראוי להכנס בדרך הבלעה מחוכמה, אחר קצור מופלג, במחצתו של פרוש״־התלמוד הנצב על הדף; ולכל בני ישראל יהיה על ידי כך אור גדול במושבותם. האגדה אדמת קדש, שדד, לא עובד בו. בבאורה אין לקבוע מסמר ובלשונה אין לחוק חוק. אין חקר לגבולה. הא אין לט אלא לתפסה במדה שהיא נף3ת: להכיר מתוכה מי שאמר והיה העולם, ללכת בדרכיו ולדבקה בו, בתורתו ובמצותיו, להבין ולהרגיש במעשי יודעיו ועובדיו שעליהם האגדה מדברת, להדמות לדמותם ולחיות חייהם. וכשם שחרשו בדורותיט בני השפעתו של רבי חיים הלוי דל מבריסק את קח) מדרש שיר השירים רבה; ה יא: ר׳ שמואל בר יצחק פתר קרא בפרשיות התודה; תלתלים שחורות כעורב אלו ת למודות של תודה שנראו כעורות ושחורות מלאומרן ברבים אמר הקב״ה ערבות הן עלי כמו שנאמר וערבה לה׳ מנחת יהודה. עכ״ל. ונלע״ד כונת דרשא זו על מעשה יהודה; שנקרא ומתרגם להודיע שהודה ולא בוש. מגלה/ כה א; פרש״י ד״ה מעשה תמר וכו,. וע׳ תי״ט. ועיי״ש עוד: תדע לך שהוא כן הדבר שהרי זב וזבה לא נאמרו שתיהן כאחד אלא זו בפני עצמה וזו בפני עצמה שנאמר איש איש וכד.