Jeschurun · 1924-05-01 · Heft 5-6 (Mai 1924) · p. Seite 77

עז סיוש ערוך לתלמוד בבלי, צרכי ויו■« 77 אחת מחוברת ומאוגדת יחד. אנחנו צריכים בתחלה לסדר על שני התלמידים את ההלכות של הפוסקים. לשון רמב״ם ז״ל במקום שהוא מספיק בההלכות שהן ברורות ואין בהם חלוקי דעות ושטות. ובמקום שע״ם הפוסקים האחרים יש שנוי דעות — לצרף את לשון הש״ע. ובמקום שע״ם מסקנת גדולי האחרונים המפורסמים מפרשי השו״ע נוטה ההלכה לצדדים אחרים — להעלות בקצרה גם את המסקנות הללו ובכל האפשרות בלשון של המקור של הפוסקים, להציבם עמוד על עמוד ודף על דף אצל התלמודים. מובן הדבר שההעתקה הזאת שהיא עבודה רבה וגדולה צריכה להיות מדויקת היטב ומנוקה מכל ערבוב ושבוש. וצייכים אנו להעתיק דק את אותו חלק של הלכה השייך לזה, ולהשתדל שיהיה הלשון נעתק יפה, שיהיה כולל הבנה ברורה ומספקת בבאור הענין. עצם ההצגה של הענינים, אלה (הפסקים) מיל אלה (הסוגיות), תאיר את עיני הלומדים ותרגיל אותם לסגל את היריעה של כל הלכה עם מקורה וסבתה. וימה סכוכי דברים הבאים מסבת העלמת העין מהיסוד העקרי במלואו בעת העסק בההלכה המסקנית יסורו ע״י זה, והשכל יתישר להשקיף ברוחב דעת ובמנוחת הלב עם יסודי ההלכות והסתעפותן. אבל לא רק במלאכה פשוטה כזאת, אעפ״י שיש בה ג״כ חכמה, נגמר את הבנק הגדול הזה. אנו צריכים לשכללו עוד. וגם עבודה זאת אינה רחוקה מאתנו כשיהיה לזה חפק לב ושאיפה ליצור יצירה גדולה וחשובה המוכרחת לתפוס מקום ■חשוב בעולם: בבל מקום שהתוצאה של ההלכה מתוך התלמודים פשוטה היא אין צורך להוסיף עליה דברים, אבל ברוב המקומית צריכים להוסיף איזה באור, באתה ■אופן יצאה ההלכה מתוך התלמודים. במקום שישנן שטות מחולקות צריך המחבר העוסק באותה השירה המיוחדת לו לבאר את דנמוק של כל שטה ושטה, איך ההלכה נובעת מתוך התלמודים ע״פ שטת כל אחד מהפוסקים המקובלים בישראל". ט. כיון גרסאות ארבעה שנויי גרסאות הן בתלמוד בכלי וכרם צריכין כוון אל ההלכה המסקנית. א) שנויי גרסא שבכתבי יד ודפוסים קדמונים האצורים בם' דקדוקי סופרים להר״נ רבינוביק ז״ל ומה שחוק ממנו (כגון כל סדר נשים שלא הספיק לעבוד בו). ב) שנויי גרסא בתוספתא, מכלתא וכו׳ ובתלמוד ירושלמי. ג) שנויים בנוסחאות שהובאו בספרי הראשונים ז״ל. ד) שנויים שהכניסו המפרשים על יסוד חקירה ודרישה .בדברי הראשונים ז״ל. ע׳ לדוגמא בשו״ת נודע ב י ה ו ד ה , מ״ק ח׳ אבן העזר שאלה לב, בד״ה ולפי ט״ש וכו/ וז׳יל: "קשה מאד שנוי הנוסחא כאן בבבא מציעא מהנוסחא דיבמות וכו׳. ובספר תורת חיים הרגיש בזה ורצה באמת להגיה כאן בכבא מציעא ולהעמיד במו הנוסחא דיבמוח, ואין דעתנו נוחה מזה, כי אס נרצה להגיה הש״ס מחמת איזו קושיא נסתרו ונהרסו כל יסודות התורה והדינים הימאים טהש״ס, ונתת תורת כל אחד ואחד בידו להגיה כפי דעתו ותצא תורה חדשה. ואומר אני שבשתי הסוגיות שתי