Jeschurun · 1924-05-01 · Heft 5-6 (Mai 1924) · p. Seite 81

סא פרוש ערוך לתלמוד בבלי, צרכו ודרכו 81 יידוע שיש כאן מחלקות גדולות גם בדין הפרות, וכבר דט מה הרבה הרב בית־יוסף והרב המבי״ט ובט מהרי״ט ז״ל. דש גם דברים פשוטים שנתעלם פרושן מרוב הלומדים, מפני שהוא טעp לצורך הבנתו תרטם מדויק מלשון אחרת. גטין, סז א: אמר ר׳ שמעון לתלמידיו, בני שט מדות* שטדותי תרומות מתרומות מדותיו של עקיבא. פרש״י: שנו מדותי, למדו תורתי. ואין הדבר מובן כל צרכו. הלא תלמידיו היו ולמדו ממט תורה — למה היד, צריך לומר להם "למדו תורתי"? ואם לשבחה הוא רוצה, לא היה צריך אלא להגיד להם: דעו שטדותי מתרומות מדותיו של ר׳ עקיבא. אבל כתב רמב״ם דל בהקדמתו לס׳ משנה תורה: "רבי ישמעאל חיבר פירוש מאלה שמות עד סוף התורה והוא הנקרא מכילתא. וכן רבי עקיבא חיבר מכילתא". מכילתא בארמית היא מדה בעבריה. והיו חכמים הראשונים דל קוראים חסדיהם בשם מדות, כמו שכתב רמב״ם דל שם קודם: "כל אחד ואחד [מן החכמים] כותב לעצמו כפי כוחו טבאור התורה ומהלכותיה כמו ששמע ומדברים שנתחדשו בכל דור ודור בדינים שלא למדום מפי השמועה אלא במדד, משלש עשרה מדות". ומפני שהיו להם חביבים ביותר דברי מדרשם שחרשו בדרך המדות על כן כט את חבוריהם מדות; אעפ״י שהיו בם גם דברים רבים שלמדו מפי השמועה קטז. וזוהי שצוה ר׳ שמעון את תלמידיו שילמדו את חבורו שפרש בו את התורה, ונתן טעם לדבר מפני שחבורו מלוקט מתוך חבור ר׳ עקיבא שהלכה כמותו בכל ,מקוסקיי. ובימי דורנו אלה נמצאה מכילתא זו ע״י הר״ד האפטאן דל שהוציאה לאור. יא. דברי לשון. חשיבות מרובה החשיבו חדל את המדייק בלשונו. ואמנם מבאר רש״י דל ■את דרכי הלשון ונקודה. ע׳ לדוגמא בבא מציעא. סד, א, בד״ה דלא נסתרי. אלא שבכל זאת יש לנו עוד מקומות לא מעטים שמקצוע זה שבתלמוד הוזנח יותר מדאי. ולדוגמא: מנחות, כא א: תניא [כל קרבן מנחתך במלח תמלח], במלח — יכול תבונהו ודל תמלח. מאי "תבונהו"? אמר רבה בר עולא הכי קאמר יכול יתכננו כתבן בטיט. אמר לי׳ אביי אי הכי יתמנו מבעי ליה. אלא אמר אביי יכול יעשנו כמין. אמר ליה רבא אי הכי ימנו מבעי ליה. אלא אמר רבא יכול חבונהו. מאי תבונהו? אמר רב אשי יכול יתן בו טעם כבינה. קטז) ונמסר כלל זה עד האמוראים: "כיון דאתיא מדרשא חביבא ליה" (יבמות ב. ב. ובכמה מקומות). ומשום שהיתה ל׳ ארמית שגורה בפיהם יותר קראו לכל חבור "מכילתא׳׳/• וכן "ספרא~ (בעברית: הספר) או "ספרי" (בעברית: הכפרים). וכן בירושלמי שביעית פ״י סוף ה״ג: אמר רבי יוסי הדא אמרה בר נש דתני הדא מיכלא (חבור אחד. מסכת אחת של תורה) והוא אז^ לאתר ואינון מוקרין ליה כגין תרתי צריך מימר לון אנא חרא מיכלא אנא חכים. קיז) ע׳ בהקדמה לס, מדות סופרים על מכילתא.