Jeschurun · 1924-05-01 · Heft 5-6 (Mai 1924) · p. Seite 82

פרוש ערוך לריפוד בבלי/ צרכו ודרכו פב 82 והנה מלבד קושי ההכנה ברכיי רבה בי עולא ואביי לא נוכל להכין כלל דברי רבא. בכיייתא כתוב "תבוגהו". שואלים: מאי "תבונתו"? עונה רבא "תטנהו"! אז שואלים שוב: מאי "תמנהו"? עד שכא רב אשי ומבאר: יחן מ טעם כבינה. אבל בל שקלא־וטייא זו בנקוד היא דנה. בכרייתא היה כתוב תבנהוקיח. נשאלה שאלה: כיצד מנקדין מלה זו — ומתיך נקודה יובן פרושה. בא רבה בר עולא ונקד: תןנהו והוא ל׳ צווי, בלומי תב.ן אותו, מן הפועל תבן שהיה ידוע להם בזמנם ונשאר גם בימינו בל׳ ערבית־תימנית, ופרושו: תהב דבר אחד בין שני דברים אחדים, כשם שתיחבין את התבן בטיט בשלובנים לבנים קיט. דחהאביי: אי הכי ןת בגנו מבעי ליה, כלומר בל׳ גוף שלישי ולא בל׳ צווי, שאין דרך לשון המשנה לשמש "יכול" בל׳ צווי, כי אם בנוף שלישי או שני. אלא אמי אביי: נקד והונהו, כלומי תבנה את המלח כבנין על גב הקרבן, שתניח עליו כמין כול של סלח גדול ולא יותר. דחה דכא: אי הבי יבננו מבעי ליה. והדה זו אינה־ מובנת לי. אלא אמר רבא: נקר תטנהו, בלומר הטל ו׳ בין ב׳ לני. וזה משרש בוןקב. אולם גם לאחר שנודע נקודו של רבא לא ידענו פרושו לענין המליחה, עד שבא רב אשי ובאר שהוא כענין בינה הנותנת טעם בלב בני אדם קרא. אך יש גם מלים שגורות בפי כל יודע ספר ואין נקודן עולה ברור. מה לנו מפורסם מן קל וחוטר — ובכל זאת מה מעטים ה־ודעים שיש מנקדים קל ולא .ק ל, שהרי שם־עצם הוא, כחסר חברו, ולא שם־תואר. ואחרים איטרים כי אמנם- שם־תואר הוא ונקית ,קל, אעפ״י שחכרו לא כד, או אולי גם חברו כך שהרי מצעו כל׳ רבים ".קלין ולזמו־ין" ולא "קלין וחמרין". אלא שנ״ל ראיה, כי קל זה •בכ-עצם הוא, ממה שאמרו: "קל הנא שהקלו חכמים במים" קבב י קיח) והובאה גרסא זו בס, דקדוקי סופרים בין גרסאות שונות אחרות. וזו לענ״ד עיקר. קיט) ואפשר שהשם "תבן" מן הפועל ,/תבן׳- הוא בא/ ומתחלה חיו קורין כן רק לאותן רבי הקש או קני חסון* שנתחבו בלבנים/ אלא שאח״ב נתפשט שם זה על מין התבן בכלל. ויובן הכתוב: ויפץ העם בכל ארץ מצרים לקשש קש לתבן (שמות ה יב), וראב״ע נדחק י־פרש: תחת תבן — ולפי השערתנו פיושו כמשמעו: לקשש קש לצורך דבר הנתחב בטיט. אך צריך תלמוד לפני מומחים. וע׳ גזניוס־בוהל. קב) או לפי גרסא אחת בכת״י תבנהו (בדברי רבא) משרש בין השביח יותר. קכא) והראה לי גיסי מר ש״ם מלצר מירושלם דברי יב במס׳ סוטה- מב ב- על איש הכינים שהוא מבונד»/ ובן רבי שילא שם; כדברי הסומכים בנה לשרש בין. (ע׳ וים בספר משפט לשון המשנה עסוד ט). ועוד אמר לי בי כשם ’של׳ טעם משמשת בעברית לבינת הלב; ה-הוש הטעימה/ כך גם ל׳ בינה הבאה במקרא על בינת הלב בלבד ראו בה אח״ב גם מושג הטעימה המוחשת. קבב) ערובין יב. וע׳ כל באור ענין זה בס׳ *.המרות שהתורה נדרשת בהן" מאת הר״מ אוסטתבסקי מירושלם (תרפ״ד); עמוד מד. ולמסקנתו כי קל בפתח שס׳־עצם הוא לא תתאים־ מלת קולא בארמית.