Jeschurun
- Journal
- Jeschurun
- Volume
- 11 (1924)
- Issue
- Heft 5-6 (Mai 1924)
- Article
- S. 59 fehlt
- Date
- 1924-05-01
- Page
- Seite 59 (sequence 3)
- Language
- German
- Belongs to
- additional
- OCR quality
- 64% known words query
- IRI
…/2292929-2293027--07027-2300234- Visual Library
- page viewer of the UB Frankfurt
OCR text
נט תם 59 הצחוק הפולח משני העברים: לא זה השביל! והסולל מדד. כי הרבים משרכים דרכם על יד הגמל למען לא ייגעו כחפוש ולא יעמלו בסקול. ועליו לעזק ולסקל ולסל. לבת. והוא צעד במוחות, "בטוח באמתו ובדעת אחרים לא תלוי". וצרף בכור אישיותו השלמה כל סגולה שהשיגה ידו: פאר הלמדנות הליטאית, הוד הסוד וברק הפלפול של היהודי הפולני, משמר המדע של היהודי הגרמני(על פץ, באחד ממאמריו). שורת הגיון וחום לב, מדת הדין ושירה שבהוד. ולא היו אלה צרופי חוץ. הוא לא היה נם משורר, גם תלמודי, נם חושב. א י ש יהודי היה בבירת היהדות. יותר משיצר יצירותיו יצר את עצמו. והיתה העצמות שלמה והכילה כל ובוללה יחד. פרק שירה היה פרקו הנאה בתלמוד. וכשוטו בים התלמוד צלל ירד נם לנבכי הלשון והעלה מרגליות. התלמוד והשקפות חז״ל נותנים הדם ומשתקפים בכל פזמון קל אשר שר(זכורני: אחד מהמצוינים שבישיבת סלבודקה, חברו, נשא בת גדול הדור ודרש במשתה הארוסין פלפול תלמודי בן שלש שעות בחריפות עצומה. לא הספיק זה לגמר, עד שקם הוא והרצה הכן הדברים המסובכים בחרחים ובנעימה שיר משלו, והיו הדברים מאירים באור הפיוט. כרוכים ירת לעולמו: חק־שירה ושירת חק). ובהיותו משכמו ומעלה גבוה מן ה״קיצונים" אחד בו קצוות הנראים מתנגדים בסקירה ראשונה. הוא אחדם ונתגלה שננודם קים רק בהפרדם. מה שיראה הקטן והוא זר לו וראהו הנחל והוא חלק ממנו. כמה שגה באהבה ללשון! כמה הגה כארץ ישראל! (אגב: לשץ הדורות חיתה כו והוא צר לה צורה אצילית, צרופה, שקופה, למרות הנטל הרב אשר העטם עלץ: למן דברי בראשית ועד תשומת אחרוני הרבנים). תם — גדל, תקף. תס — כלילות, שלמות. וכך, יפה, שלמה, נשתקפה אישיותו בעיני רואיו. לכך כון כל אשר הגה שמו .באותיותיו. א ו ת היה, מופת הדור הצעיר. הרגשה חמימה עטתה את רואהו: השערים פתוחים לפניו. צרור המפתחות מקשקש בידו. פתה במוצאי חיץ את "הסידור" וקרא ברמן העולמים למוצאי שבת: שערי אורה, שערי בינה, שערי גילה, שערי גדולה, שערי דעה, שערי הדר. אל תעמד, הוסף וקרא: זרתות, זמרה, זיו, זהר חורה, זהר חיטה, חן, חיים. יש להמשיך ולקרא, אלא שהגענו לשערי חיים ועלינו לשהות: כאן סוד אישיותו. זה גדול כשרונותיו. ח י היה כל הימים, ח י היה כל רגע חייו, ח י חיים אינטנסיביים. בתורתו היה כתוב אש חיה: וחי בהם. חי היה את התורה, חי את האילן הנאה, חי את רעו(דוק: לא "עם" אלא: את), חי אח אהבתו לארץ, ללשק, חי את העם, את הארץ ואת הלשון. והיו חייו בכל יום ובכל שעה מוארים אור המוסר הצרוף (בלי "מרכאות"). לא שגזר על עצמו לקים כל תקף דברי הספרים, אלא משום ש ח י היה השגותיו הדוהנץח. נשפת חיים נפח בכל הגיוניו. ברית ממלין