Jeschurun · 1924-05-01 · Heft 5-6 (Mai 1924) · p. Seite 58

58 נח תם שר בעודו ילד ויוכל־בבגרו. רמר מסוס־דאבה במשוש עבודה. קד עקר באישיותו: שמחה ועבודה. חכותן של אלה היא הפדות אשר הושמה בינו ובין הסביבה ההולכת קדורנית. מעטה תחלה זכה אפפהו ויגוננהו. ועם היותו נתון־נתון לחברה אשר אהב בבל תם לבו הרגש ורהב רהק ממנו, התבודד עוד במועד הנער במועד נפשו דשא את עצמו. עומד ברשות עצמו היה. כבן י״ב הוא כותב: "האדם הגאה, "החפשי הולך את דרכו לפני יתר האנשים ולמעלה מן החיים. יחידי בין חדות ״המקרים, יחידי בין מרבית השגיאות...״ — "כאלו שמש ילוד בנפשי מדי זכרי, "בשעות הרעות של עיפות הרוח, את האדם העזוב לנפשו וחפשי"(מחוך רשימה "האדם" שנמצאה בעזבונו). עודו נער נסע לת״ת שבקלם, זה אהל "המוסר" מיסודו של "הזקן" ר׳ שמחה זיסל, שלא בהסכמתם השלמה של מדריכיו ובנגוד גלוי לדעות הסביבה. לבו משכהו. ואף בהיותו בסלובורקה, כל ימי בחרותו, יחיד ומיוחד היה, קרוב־רחוק, אהוב ונערץ במשמעותה הכפולה של מלה זו. ושמר על עולמו הפנימי. ואף על פי כן כפוף היד■ לרבותיו(עוד בימים הנוראים האחרונים נסע ל״זקן" שבסלובודקה יבלח״ט) ורבים כפופים לו. אגדה היה שמו בישיבות. סמל. תלמידיו, חבריו ורבותיו זחה דעתם עליהם בגללו והתיחשו עליו. לבן מלך אשר נתגלגל ובא לשמע דברי חכמים והענק העניקו לו מתוך רחשי אהבה, שעשועי יודעיו היה כל הימים, כי על כן זרח אור חייו ועמדתו על הכל. ויבואו ימי העמידה והוא לא עמד. והמריא על. מקום יאה מצא לו: מורה לרבים ן אופוריטט ליהדות החרדה בגרמניה. מרובים היו הצרכים ודעתו נברה ור,רב עצמה. תקיף היה בדעתו. גדולה היתה עבודתו וגס היא גדלתהו. גדל היה מיום ליום. תמהני אם היה לו מדיו רב מבהק מרבו זה: העבודה. היא המריאה רוחו והיא הפריאה כשרונותיו הנדירים ויעל. רבים וגדולים היו כשרונותיו ומרובי הגונים. והעבודה שוחה יפעה להם ויהי לאישיות כלילה, ששה נגוניה. איש האשכולות. זהנה הבשילו אשכלותיו והוא פזר נתן לכל עבר ביד נדיבה וכעשיר מפלג. בתורה, ביראה, ב״מוסר", בשאלות הזמן, בלשון, בשירה, בשפת הקולות. והיה מ האמץ לדרך גם אז בשבילו המיוחד. בתורה ובעמדה, בחיי פרט ובחיי כלל (רבים מנמנמים על הסתגלו בדרך הלמוד לאמצעי המדע של חכמי מערב ודמרי המפלגות עטו אל מתקו וייחסוהו אחר מותו למפלגותם. לא כן ארזם). בשביל הזהב היה הולך. ולא מתוך רשלנות ולא מתוך פחד הקצוות. ההליכה בשביל זהב הראוי לשמו, אינה קלה כלל ועאכו״ב סלילתו. להולכי הקצוות הכל מחוור. אם מעבר מימץ — על יד הגבול — ואם מעבד משמאל. האפשרות אחת וההתאמצות מרכזת בה. שבעים ושבע ייגע סולל השמל החדש הטמור מן העין. הוא נבוך מהמון האפשרויות והמום