Jeschurun · 1924-03-01 · Heft 3-4 (März 1924) · p. Seite 29

כט ער עריכת פרוש לתלמוד בבלי/ צרבו ודרכו 2» מלת "עמוד׳ בלשון הכמים על קו רחבי־. וודאי שהיה שם זה עולה יפה לקוי האור הראשונים כשהם עולים ומתרחבים ברקיע לפנות בקר, אבל לא להארת המזרח. ואמנם ראיתי לרש״י ז״ל שהיה הדבר פשוט לו שעמוד־השחר והארת־המזרח בזה אהר זה הם באים, שלא כדעת הגר״א ז״ל. ע׳ סוכה, כט א: תנו רבנן היה ישן תחת הסוכה וירדו גשמים וירד אץ מטריחין אותו לעלות עד שיאור. אבעיא להו: עד שנעור או עד שנאור? תא שמע: עד שיאור ויעלה עמוד השחר. תרתי?! וכו׳. פרש״י: ״תרתי, בתמיד,, שני דברים אלו הן סותרים זה את זה, "שנאור" משמע שהאיר לו המזרח ו״עלה עמוד השחר" משמע קודם לכן״ם. ועי עוד במנחות, סח א: רב ושמואל דאמרי תרויהו בזמן שבית המקדש קיים עומר מתיר, בזמן שאין בית המקדש קיים האיר מזרח מתיר. מאי טעמא, תרי קראי כתיבי, כתיב עד הביאכם וכתיב עד עצם היום הזה. הא כיצד? כאן בזמן ■שביה״ט קיים, כאן בזמן שאין ביה״ט קיים. פרש״י: ״האיר המזרח — הנץ החמה של ט״ז אבל לילו אסור. עד עצם היום, עד מראה היום וקםבר עד ולא עד בכלל". ושם, ה ב׳ הוסיף לפרש: האיר מזרה דט״ז בניסן מתיר חדש דכתיב.עד עצם ומתרנמינן עד בכרן, ובכרן חיינו מראית היום וכו׳". אפשר שרש״י מפריש בין יום ומראית־יום (עצם־יום); ש״מראיודייום" היא הארת המזרח שהוא הנץ החמה "ויום" הוא עמוד־השחר. כמו שכתב במגלה, ב א, (בד״ה וכולן שעשו): "דמעלות השחר יממא הוא אבל לפי שאין הכל בקיאין מ צריכין להמתין עד הנץ החמה". אכל מסתבר יותר שגם גבי אסור אכילת חדש מעיקר הדין עמוד־־השחר פתיר, שאף הוא נקרא מראיח־(עצם)היום, לעומת הלילה שגס הוא מן היום אלא שאין לו מראית; ולא הוצרך להמתין עד הארת־המזוח אלא משום שאין הכל בקיאין לעמוד כהוגן על עלית השחר. ועי יומא, כה א: אמר להם הממונה צאו וראו אם הניע זמן השחיטה. אם הגיע, הרואה אימר: "ברקאי"! מתיא בן שמואל אומר: האיר פני כל המזרח עד שבחברון והוא אומר: הן. ולמה הוצרכו לכך? שפעם אחת עלה מאור הלבנה ודימו שהאיר המזרח וכו׳. פרש״י: "זמן השחיטה, שחיטת התמיד, כלומר אם האיר המזרח, שהשחיטה פסולה בלילה, כדכתיב: ביום זבחכם". גם כאן העדן מתפרש כך: מעיקר הדין שחיטה כשרה בעלות השחר, גם לפני הארת המזרח, שהרי כך שטו: "תמיד של שחר״י, אלא שלא היו עושין כן, ח) גבי קו מים/ ברכות בה א; וכן קו יין/ ע״ז עג א. מ) ע׳ חדושי רשב״א שם שפי׳ בענין אחר קצת/ ולפיו אין הוכחה/ אבל נאמן עלינו פרש״י המתאים יותר למשמעות הלשון כפשוטה. ועיי״ש גרסת הגאונים. י) עדיות פ״ו מ״א. ולענין עצם היום ע׳ ספרי של״ז ורמב״ן ויקרא כג כח. וישוב הסתירות בת׳ חתם סופר הלק ששי בהי׳ לפ׳ לולב הגדול/ מא ב.