Jeschurun · 1924-03-01 · Heft 3-4 (März 1924) · p. Seite 31

על עריבת פרוש לתלמוד בבלי׳ צרבו ודרכו 31 לא והאיר פני המזרח, מזי דהוה אתמיד דבקר; אף על גב דעיקר מצותה עם הנין החמה כדכתיב ייראוך עם שמש, מ״מ אס התפלל בזו השעה יצא". ולמדנו מפרושו ז״ל ש״הארת פני המזרח" אינו "הנץ החמה" בפרש״י, אלא שהיא בסמוך לעלות השחר, שמתחלה הברק עולה ואח״ב הוא מאיר פני המזרח וזהו עמוד השחר. וכן פסוק בש״ע או״ח (סי׳ פ״ט ס״א): "זמן תפלת השחר טצותה שיתחיל עם הנץ החמה כדכתיב ייראוך עם שמש ואם התפלל משעלה עמוד השחר והאיר פני המזרח יצא". אך כתוב ע״ז במנן־אברהם (ס״ק ב): והאיר פני המזרח יצא — כן כתב רכנו ירוחם, אבל שאר הפוסקים כתבו סתם אם התפלל משעלה עמוד השחר יצא (כלומר: ואפילו לא האיר המזרח). וכן נ״ל, דהא מדין בעלות עמוד־השהר כשר להקרבת תמיד אלא דחיישינן דלמא אתי למטעי, לכן בעינן האיר פני המזרח". כונת מג״א להשיג על רבעו ירוחם ששינה לשון רבו רא״ש, שרא״ש כתב: "משיעלה ברק השחר והאיר פני המזרח" ורבנו ירוחם העתיק: "משיעלה עמוד השחר והאיר פני המזרח,/ כי לדעתו מה שכתב רא״ש בהארת פני המזרח על ידי הברק העולה הוא עמוד השחר ואין אחריו כלום לענין חפלה בדעבד. ולפיכך החליט שדעת רבנו ירוחם יחידה היא בין הפוסקים ואין לה סמוכין. הוכחת מג״א משאר הפוסקים שאין דעתם מסכמת לרבנו ירוחם משום שכתבו סתם ״משעלה עמוד השחר״ ולא הוסיפו ״והאיר פני המזרח״ — אינה מכרעת לדעת הגר״א, שהרי עלות השחר היא עצמה הארת המזרח, וכן יש להבין בדכרי רבנו ירוחם'1"; אלא שבמנ״א הבין בדבריו שהארת המזרח לאחר עלות השחר היא ולפני הנץ החמה היא — שלא כרש״י שהארת המזרח והנץ החמה אחד הם ושלא כגר״א שהארת המזרח ועלות השחר אחת הן — ולפיכך השיג עליו שאין זמן תפלה תלוי בהארת־־מזרח זו שלאחר עמוד השחר. נמצא שלדעת מנ״א שבעה זמנים יש: א) אילת השחר (שהיא ברק השחר בל׳ רא״ש) ב) עמוד השחר (שהיא הארת המזרח בל׳ רא״ש והגר״א) נ) הארת המזרח (זמן שחיטת התמיד) ד) הארת כל המזרח ה) הכרת חברו ו) הנץ החמה (שהיא הארת המזרח לפרש״י) ז) ועלית החמה. ואעפ״י שיש לתמוה על מרן במנ״א שבחר לו שטה חדשה זו שהיא נגד גרסת ירו' שלפנינו, והן ראה אה דברי ב״ח שהביא גרסתנו בירושלמי, מ״מ עכשו כשמצאנו גרסת ר״ח שמתו של מג״א מחוורת ביותר. כי כשם שקשה לפרש כהגר״א שהארת יד) דברים הבאים זה אחר זה, ומה שכתב ,/עמוד השחר והאיר המזרח" דבר אחד הוא בתוספת באדר ולא שני/ וכן הבין בב״י טוא״ח סי, פ״ט בד״ה ורבנו ירוחם כתב וכו׳ עיי״ש היטב בסוף דבריו. ותימה למג׳־׳א שלא הביא כלל דעת ב״י. ומה שחדש בב״י שם לדעת רבנו ירוחם שהכרת חברו ועמוד השחר חד שעורא הוא לענ״ד איני רואה לו הכרח בדברי רבנו ירוחם. ומפורש נכד זה בדברי רפב״ן במלחמותיו. וצע״ג להבין ד״ק.