Jeschurun · 1924-03-01 · Heft 3-4 (März 1924) · p. Seite 33

על עריכת פרוש לתלמוד בבלי- צרכו רירכר 38 לג ונראה, שהיתה דעת רש״י דיל שיש מחלוקת בין התנאים מאימתי מתחיל היום, אס מעלות השחר או מהארת המזרח שה־א לדעתו ז״ל הנץ החמה, שק כתב במס' ברבות, ט ב, על מה ששנינו שם בזמן קריאת שמע "ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה כדי ש־סמוך נאולה לתפלה ונמצא מתפלל ביום״ — ופרש״י; "מתפלל ביום, דהנץ החמה לדברי הכל יום הוא". משמע שלפני הנץ החמה יש מחלוקת בדבר. ומקום המחלוקת ני־אה שהוא במם׳ יומא כה ב: תניא רבי ישמעאל אומר (הצדפה אומר) ברק ברקאי. רבי עקיבא אומר עלה ביקאי. נחומא בן אפקשיון אומי־ אף ברקאי בחביון. מתיא בן שמואל הממונה על הפיסוה אומר האיר פני כל המזרח עד שבחברון. רבי יהודה בן בהירה אומי האיר-פני כל המזרח עד בחב־ון ויצא כל העם איש איש למלאכתו [לשכור פועלים] יי. פרש״י: (יבי עקיבא אומד) ״עלה ברקאי — האיר יותר מברק". משמע שלדעת רבי ישמעאל די בברק לבדו אעפ״י שלא האיר כלום, ומיד היו שוחטי ן את התמיד,. ולשטתו יש לפרש היטב אותה ששנינו שאנשי משמד מקדימין בקריאת שמע לפני זמנה, שהוא עי שלא עלה עמוד השחר, אלא כשברק ברקיאור הראשון שהוא אילת השחר ולדעת שלשת התנאים האחרונים היום מתחיל באחור־זמן ואולי בהנץ החמה ולפ־כך המתינו עור יותר לדעתם בשחיטת התמיד. ואותה ששנינו בכל מקום במשנתנו שהיום מתחיל משעלה השחר בעמית ("עמוד השחר") ולא בברק ראשון, גם לא בד,נץ החמה, הרי זה כי־בי עקיבא שהלכה כמותו, שהשתמש גם הוא בלשון עליהיי1. ובן מה ששנינו שם שהקריבו את התמיר בהארת המזרח ("ייימו שהאיר המזרח") גם זה הוא בשטת רבי עקיבא שהתחלת היום בעלות עמוד השחר הוא והיו ממתינין עד שיאור המזרח שהוא הנץ החמה לרש״י, ולפי זה היו קורין ק״ש בזמנה, וכבר הביא יז) לבאורה תמוה שרי״ש ור״ע ששנו משנתס אחר חורבן חבית יחלקו על עדותו של מתיא ב; שמואל הממונה על חפיסות שראה בעיניו ובאזניו שמע. ונראה שתנא־קמא דטתיא בן שמואל במשנת» (רפ״ג דיומא ותמיד) הם חכמים שנחלקו עליו בזמנו ואמרו שזהירות בלבד היא זו מה שנוהגין בבית המקדש להמתין עד שיראה הצופה את חברון אבל מעיקר הדין יש לשחוט את התמיד קודם, כשאמר ברקאי. ובאו רי״ש ור״ע לפרש דעת חכמים הללו אימתי זמן שהיטה לשמחם, רי־״ש אמר בהראות נקודת האור הראשונה כשהיא מבריקה (ולפיו פי׳ רמב״ם בפוז״מ. ע׳ לעיל הערה ז׳), ור״ע אמר שיש להמתין עד שעלה הברק והאיר המורה, כלי רש״י שם ורא׳יש רפ״ד דברכות, והלכה כחכמים לגבי מתיא בן שמואל (וכן לגבי נחומא ב; אפקשיון ור׳ יהודה בן בתרה שבזמן הבית היו, וגם הם נחלקו בקצת על מתיא, אבל בכלל שמתם אחת היא) מפני שבאדום רי״ש ור״ע, ש״מ דהני סבירא להו; והלכה ט־״ע לגבי רי״ש, כבכל מקום. ואעפ״י שפסק רמב״ם ז" ל בפה״ט כמת*א בן שמואל. משמע שבחבורו חזר בו שהרי לא הביא דברי מתיא כלל. וכבר העיר ע״ז מהר״ם קורדואירו ז״ל בספרו עבודת ישראל דף כ״ד. יח) ובהגהות הרש״ש. יומא כ״ט א׳, כ׳ דמתני׳ אתיא כרי״ש (וכבר כתב» לעיל בהעיה ז׳ שגס משמעות הרמב״ם כן) אבל הוכחתו אינה מכרעת להמעיין בפרוש המאירי שם. וע׳ הגהותיו למגלה כ׳ א׳, שהניח שמת רש״י דיל בצ״ע.