Jeschurun · 1924-03-01 · Heft 3-4 (März 1924) · p. Seite 35

לה על עריכת פרוש לתלמוד בבלמ צרכו ודרכי 35 ובגט׳: טנא הני טילי, אמר רבי יהושע בן לוי אמר קיא וידעת כי שלום אהלך ופקדת נוך ולא תחטא. בפרש״י ותום׳ לא נתפרש כאן כלום, לא שאלת "טנא הני טילי" ולא תשובת רבי יהושע בן לוי, כיצד מצא הני טילי בכתוב זה. רב אחאי גאון ז״לב באר בונת הענין על רישא דקרא, דכתיב וידעת בי שלום אהלך ואי לא מערבי כיץ דלא שרי לטלטולי מאני ליכא שלמא בביתא ואי לא מדלקי שרגא ולא טעשרי ליכא שלמא בביתא. ולפי זה לא הובא סיפא דקרא אלא כדי להשלימו, כדרך הנמ׳) ולא לדרשא. ר״ן ורא״ש ז״ל דרשו את הכתוב כלו, והלקו רמזיו לשלשה הלקים: וידעת כי שלום אהלך — זו הדלקת נר, שלום בית; ופקדת נוך — זה עדובי חצרות, תקון הנוה; ולא תחטא — זה תקון המעשרות, שלא יהסר המזון [ולא תחטא ל׳ חסרון כמו אני ושלמה בני חטאים] בא. י כל אלה תוספת־־באוד הן, נוחות ומתקבלות. ודרכן דרך רמז של השערה במנת ריב״ל. אולם עיקר־ ה פרוש עדיין לא נאמר! הן שאלנו: מנא הני מילי כלו׳ מנק שצריך אדם לומר ג׳ דברים הללו כתוך ביתו — ומה קפך מצא ריב״ל בדברי כתוב זה, ש"צריך אדם לומד,? פקפוק זה הזקיק, כנראה, את רבנו חננאל ז״ל לפרש סוניא זו בדרך אחר. לדעתו דל אין שאלת "מנא הני מילי" על דין משנתנו אלא על מצות הדלקת־נר בכלל. שכן כתב בפרושו: "מנא לן דצריך הדלקת נר בשבת שנאמר ודעת כ* שלום אהלך וכו' ואין שלום אלא באור שנאמי וירא א׳ את האור כי טוב". ולא הזכיר שום רמז לערוב ולעשור, כדרך שאר מפרשים, כי לדעתו ז״ל אין ריב״ל מדבר אלא בהדלקת־נר בלבד, לבאר, שטעמה ומצותה משום 'שלום אך,ל (בית) הוא. אולם הרבה יש לנו ללמוד כאן מפרש״י ששתיקתו גדולה כדבורו. אלו פירש נם הוא ז״ל כפר״ח לא היה נמנע מלגלות. שהרי דבר הדש הוא, אינו מצוי בתלמוד, שתהא שאלת "מנא הני מילי" לא על אותה משנה שסוגיא זו עוסקת בה אלא על עיקרו של ענין שכל הפרק מדבר בו כב. ומתוך שלא גלה משמע שאין כאן מה לגלותו. היה הפרוש פשוט בעיניו כדבר שאין צריך לאמרו: כ) בשאלתות סי׳ סג וסי׳ קבב. והובא בהגהות ר״י ברלין דל שעל הדף. בא) ל׳ רא-ש דל עם באור ק״נ. ובדומה לו כ׳ ר״ן דל. בב) כעין זה במס׳ תמיד, בו א: מבא הני מילי אמר אביי אמר קרא והחונים ובו׳ אבל שם תמהו ע״ז בגמי: אמרי אין שמור בעלמא אשכחן ובו׳ עיין בפי׳ המפרש שם בד׳״ה אמרי ובו׳ פשיטא דשמור בעינן כדכתיב קרא מיהו אנן בעינן מנא הני טילי אהא דקתני במתני׳ ובו׳ — ואלו באן לא הקשו כן בגמ׳. ולדעת ר״ח דל יש לומר שבאמת לא שמענו עד משנת זו שהדלקת נר בשבת חובה לבעל הבית ולפיכך קבעו בא; שאלת מה*מ. וע׳ בתום,, כה ב בד״ה הדלקת, שהוכיחו ממעונה הקודמת לוו שהדלקת נר חובה, אבל משם אין ראיה אלא לאשת, ובמ״ש רעדי דל, לב א בד״ה הריני וכף ומכאן שמענו שגם האיש חייב להזהר בזה וע״ז אמר ריב״ל שהוא מתוך חובתו להשתדל בשלום ביתו וכמ״ש במרדכי בשם ר״מ שלא יכשלו בלילה בעץ או באבן.