Jeschurun · 1924-03-01 · Heft 3-4 (März 1924) · p. Seite 39

על עריכת פרוש לתלמוד בבלי, צרכו ודרכו 89 אות ד שנטפלה למלת אין בפרושו לר' יוחנן("דאין חצר בלא בית") איגד. מובנת. הן ד כזו שתולין בראש מלה לנתינת מעם באה — ומה טעם יש לדברי ר׳ יוחנן שאמר אפילו חורבה משום דאין בית בלא חצר? מה ענין חצר אצל חורבה? ואפילו לדברי שמואל שאמר אפילו חצר אין בכך טעם כלל, שהרי אין מדברין כאן על הבית שבה, אלא שרב מצריך שתי חצרות, שמואל דיו באחת ובלבד שיהא באותו מבוי עוד בית אהד מחוצה לה; ור׳ יוחנן גם הנא דיו באחת, כשמואל, אלא שהוסיף להקל בהצרכת הבית השני (באותו מבוי מחוץ לחצר) שגם חורבה כשרה לכך. ומה בקש כאן רש״י ז״ל בהטעמתו? דקדוק כזה באות אחת מפרש״י יש בכחו להוליך מהר בדרכים רחוקות מוחות של "לומדים" חובבי פלפול, ועליהם ישחק להנאתו החוקר המערבי. הן הוא יודע את סוד התקון: תכף־וטיד הוא הולך ומעיין בם׳ דקדוקי סופרים העומד לו בארונו על יד הש״ס• ואמנם ימצא בו שהוא מודיע כי מראשית הדפסת הש״ס בשנת ר״פ׳^ב עד ההדפסה בשנת ת״ז בד׳ בנבנשתי באמשטרדם לא היתד, ולא נבראה ד זו. אלא שבא מהרש״ל ז״ל והוסיפה! אמור מעתה, כי לפי הגרסא העתיקה צריך לחלק כאן דברי רש״י לשני דבורים נפרדים. כזה: (ר׳ יוחנן אמר) אפילו חורבה מכאן וחצר מכאן. אין חצר בלא בית. אך מאחר שהיה הדבר כך — מה ראה מהיש״ל שהגיה? הנה שוב כח המושך אח בעל הפלפולים "לבנות דנק על גב דיוק" בטנת מהרש״ל. לא יהא דרך פרושנו לעסוק בדברי "פלפול" כפי מובנו בדורות האחרונים, אלא יהא דרכו לעסוק בדברי פלפול (עד מקום שיד כהה מגעת) לפי מובנו בדורות הראשונים. פלפולם של קדמננינו ז״ל רובו בינה ומעוטו הדוד, עיקרו דין הטוב ורק בתבלינו חריפות הפלפל. שמו מעיד עליו, כי עצם טיבו ומנהגו שלא להרקיע למעלה במגדלים פורחים באויר אלא לפלפל ל- ולפשפש בבקיעי הסברות, להוציא הדגל מפני דפתח לה בדופן אמצעי וכר. ומכאן טעס נאה לרב שהלכה כמותו שהצריך שתי הצרות, מפני שאם אין שם אלא אחת בתוספת בית או חורבה עדיין הצר היא ולא מבוי: ולית לן הא סברא דעמידתן משני צדדים תעשהו למבוי. לב) כלו/ מס׳ ערובין נדפסה בראשונה בשנת ר״ם, משא״ב שאר מסכתות. לג) "פלפל" פרושו: פשפש בדבר, עסוק ומרוח בו. תוספתא בבא בתרא פ״ז ובכורות פ״ו: אין הבכור כושל פי שנים בשבח שהשביחו נכסים (מעצמן) לאחר מיתת אביהן. רבי אומר אומר אני שהבכור נוטל פי שנים בשבח שהשביחו נכסים לאחר מיתת אביהן. שאף שלא [צ״ל: שלו] השביחו בשלהן ובו/ רבי אומר (פי׳ חוזר לפרש דבריו) כל דבר שלא פלפלו ב יתומים לאחר מיתת אביהם בכור נוטל פי שנים, וןחבמים אומרים] (כן הוא בבבא בהרא ובבכורות הסרות שתי מלים אלו) אין נוטל פי שנים אלא בכל אשר ימצא לו, עכ״ל. ופי׳ פלפלו בו יתומים עסקו וטרחו בו. וכן באר במוסף הערוך ומנחת בכורים. אך לוי במלונו תרגם ״פלפלו״ רבו זה עם זה, והוא משום שהשב כי פלפול הוא וכוח, ברגיל בדברי הדיפות בפלפול התלמוד, וכנראה תרגם את המלים מבלי לעיין תה^ה בתבן הברייתא, שאין