Jeschurun · 1924-03-01 · Heft 3-4 (März 1924) · p. Seite 40

40 על עריכת פיוש לתלמוד בבלי/ צרכו ודר כר מ אמת" תעיד, מפני ישרות, להדור ולהרחיב מפלש בתוך רבוי הלבות ופרטוחיהן שנערמו זו על וו, להבחין ולהפריש נין אחת להכרתה ולמצא סטנים לאותו מוצא עקרוני ש:צא ממנו ד פלוני כשחלק על ר׳ אלמוני היוצא ממוצא אחר, ולכוון אהר כך פתחיהן של מוצאות הללו כננד אותן ממאות מרובין בפסקי ההלכה, שכל אהד מן החולקים נכנס שם בשטף דרכו למטאו המיוחד לו. הוא הפלפול "המופלג" שרבותינו הראשונים ז״ל היו רנילים בו בכל מקום והיו מקפידים על חבריהם כשלא מצאוהו בם במרה ראויה. ומי שרצה לומר: "אין כאן הבנה נכונה!" היה אומר: "אין כאן פלפול!" לי שני מושני עיון, בינה וחדור, נפרדים זה מזה על פי עצם מהותם, נזדפנו כאן ביד פלאי הלשון לפונדק מבטאי אחד: פלפול ל׳ פלילות, הפוש, הרץ משפט, הקמת חוק, דברים שאין מגיעים אליהם בלי פשטות ומישריםל־; ופלפול ל׳ חריפות, 'נקוד, כנוס המצאות, הפרת יסודות, זכר לאותו פרי קטן, פלפל שמו, שיש בו חריפות יתרה והוא מהפך קערה על פיה להמר טעמה בטעמו לי. על ברכי שנים לה שום מובן לפי תרגומו. והובאה ברייתא זו כגט, ב״ב. קכד א/ בלשון אחרת: רבי אומד אומר אני בכור נוטל פי שנים בשבח ששבחו נכסים לאהד מיתת אביהן אבל לא בשבח שהשביחו יתומים (הוא האמור בתוספתא: שפלפלו יתומים) לאחר מיתת אביהן. והשתמשו בל' פלפול גם לענין הפרדת דבר לחלקים קטנים רבים (ובן גם עבודת הנתוה הפלפולי בהלכה) כגון גבי פזור האפר על ראש המתאבל. איוב טז מו בתרגומו/ ובתרגום שני למגלת אסתר פעמים רבות. ומכאן מליצת ר״א הקליד ז״ל בקרובץ לפורים: «.תחת פלפול יגיע לקה בזוב" פי' תחת פלפול האפר על ראש המתענים ועל ארון הקודש בשעת גזירת המן במסופר בתרגום הגיע פלפול בתורה שהוא לקח טוב, כדרשת הז״ל ליהודים היתה אורה זו תורה. לד) השגת ראב״ד לרמב״ם ז״ל בהל׳ תלמוד תורה פ״ו בסופו. וע׳ מ״ע שם. לה) פלפל שרשו פלל. כמו מן גלל — גלגל. בלל — בלבל ובן רבים. ועכין פלל האמור במשפט (שמות כא; כב; שמואל־־א ב. כה)* היא ל׳ בדיקה ופשפוש עד בדי הוצאת האמת לאור. וכך ב' ר״י בארם (70 .E. S) : /.ופללו אלדים שנאמר בם׳ שמואל תרגם יב״ע ויפלי ביניהון. הרי שהסמיך פלל בעברית לל׳ פלי בארמית שענינו עיון ובדיקה. וכאותה 02- ששנינו במס' שבת פ״א מ״נ ולא יפלה את כליו. וכן הוא בערבית: yOH Jb סי׳ עיין ובדק בדבר״. ומציגו פלפול בל' הפוש ובדיקה במדרש תנחומא פ' וישב: /.ולמה נתעסק הקב״ה מתחלה ביחוסיהן של אוד״״ע משל למלך שהיתה לו מרגלית טובה מושלכת בתוך העפר ובתוך הצרורות הוצרך המלך לפלפל (כך היא הגירסא העקרית וי״ג לפשפש וב״ה בד׳ וורשא תרל״ט ומכאן שעגין אחד הוא) בעפר ובצרורות להוציא את המרגלית מתוכן". לו) מגלה. ז א; וחגיגה. י א: טבא חרא פלפלא חריפתא ובר. ופי׳ בערוך: שהיה (שמואל) אמורא וקטן מכלם. כמו שהפלפל קטן מבל מיני תבלין והריף מכלם. כך זה האמורא חריף מכל התנאים שהפליגו עליו. עב״ל. ובערובין/ סז א: רב ששת מרתע כולי׳ גופא מפלפולא דרב חסדא ופרש״י חריף וסבר [צ״ל: וסביר] היה ביותר ועמוק בשאלותיו. כלומר. חריפות המביאה לכלל סברא. הבנה. תפיסתו של שרש הענין. אולם חריפות יתרה גורמת מהירות ומזיקה יופי העיון. שם צא א: אגב חורפיה לא עיין בה. פרש״י אגב חורפיה מיהר בשאלתו ולא עיין בה יפה. ובמדה שאדם מרבה להתחרף עלול להשתבש. בבא מציעא. צו ב: לפום חורפא שבשתא. וע׳ תשובת ריב״ש ז״ל סי׳ רע״א: כמה חכמים ראינו בעינינו מפולפלים בהויות דמעלי פילא בקופא דמחמא ועל בל קוץ וקוץ אומרים תלי תלים של קושיות ותרוצים ולפום הורפא לא