Jeschurun · 1924-03-01 · Heft 3-4 (März 1924) · p. Seite 41

על עריכת פרוש לתלמוד בבלי/ צרכו ודרכו 41 מא הללו, כשנזדוגו זה לזה וכל אחד מהם הביר מקומו, ראשון בתור שורר ושני בתור;תין, ראשון בתורת עיקר ושני בנותךטעם — יולד הסלסול התלמודי בצורתו הנכוחה. ורק אותו עלינו לשבח בכל מקום ובכל זמן. בזאת :בחן הלמדן הגמור, כזה שבא בדורנו מבית מדרשו של רבי חיים הלוי ז״ל מבריסק או מבית מדרשם של תלמידיו או מושסעיו, העומדים בראש ישיבות לימא וקצת סולין, שיהא מסלסל (חודר) יותר ממסולפל (מתובל בפלסלין), דורש אל המהות יותר מ^ל הדמות, עד כי $מת1 תמשול בכשרונו ולא הוא ימשול בה. עתה נהנה לב ונשובה לעניננו. נסלפל בהלכה!?£ן מתחלה בדעת שמואל: החצר הוא המקום שלפני הבתים והמבדי הוא המקום פליק להו שמעתא אליבא דהלכתא וכר. עכ״ל. ואעפ/,כ אם אינו מחודד במרה הראויה לו איבו יודע לחדש דבר.מדעתו במקום שצריך לכך/ בבא בתרא קמה ב: עתיר תקוע זהו בעל פלפול עתיר משח עתיר כמס זהו בעל שמועות/ ופי׳ בקונטרס מגנצא הנקרא על שם רבנו גרשום ז״ל: בעל פלפול יושב בביתו ומוסיף מפלפולו על שמועתו ששמע ובעל שמועות שומע מפי רבו ויודע מה ששומע ואינו מחודד בל כך שידע לחדש דבר מדעתו. והיציב לראות רא״מ ליפשיץ שב, בספר רש״י שלו (ד׳ ורשה* תרע״ב/ עמוד קי״ד): רוחו של רש״י לא משכתו לפלפול יורד אל עמקי ההום שאי אפשר להעמידו [לשונו ז״ל בפסחים יט א]/ אבי אין זה אלא גבי אדם מפולפל שלא למד הרבה, כי בבד מאד את האדם שלמד הרבה והוא נם חכם ומחודד לחתך הלבה כברזל [לשונו ז׳׳ל במנחות סז א] עכ״ל. וכן הוא בירר סוף פ״ב דמם׳ נדה: אמרין הבים ההוא סבא ד פרזל וי ח ר י פ י ן. לז) כך היא ל׳ גט׳ שבת ל״א א: אמר רבא בשעה שמכניםין אדם לדין אומרים לו ובר פלפלת בחכמה הבנת דבר מתוך דבר כלר פלפלת ופשפשת בתוך ההבמה (ההלכה או האגדה) ולפיכך הוא משמש באות ב/ ואין לפרש: פלפלת באופן מחובם/ שהרי חברו מעיד עליו בבא מציעא פה כ: לא פלפלתי בתורה כמותי/ יצתה בת קול ואמי בתורה כסותו פלפלת תורה כמותו לא רבצת. בך היא הגרסא העקרית ככתבי יד ובדפוסים קדמונים/ ונשמטה אות ב׳ ממלת בתורה שתי פעמים בדפוסים המאוחדים. ואין פלפול אלא פשפוש בתוך תוכו של דבר/ ע׳ לעיל הערת לג ולה ולפיכך נם שם: ל^פל בעפר. ומכאן מיכה ש׳/הפלפול בחכמה" אין זה מדת .הבנת דבר מתוך דבר" אלא דבי הקודם לה בדי להגיע בו אליה שהרי נמנו כשני דברים בזה אחר זה. שלא כד׳ המפרש בנדרים לח א: *פלפולא בעלמא להבין דבר מתוך דבר". ומלבד זה קשה לפרש כן; שהרי הבנת דבר מתוך דבר מעיקרי החושבע״ס הוא ואיך יאמר ע״ז ריוב״ח שם שלא נתנה מדה זו אלא למשה וזרעו והוא נהג בה טובת עין ונתנה לישראל. אלא ודאי שהדבר אמור שם רק על חלק החריפות שבפלפול, שאינו עקרי (יכן משמע מל׳ הגט, פלפולא בעלמא), שגם בלתו יש להבין דבר מתוך דבר בי״ג מדות שהתורה נדרשת בהן בשתיל כץ בדרך פלפול ופשפוש הסברות באופן פשוט. ובן פי׳ הרא״ש ז״ל שם: פלפולא בעלמא הדיפות והבנה (פי׳ חריפות המביאה לידי הבנה יתרה). וכן בתוס׳ שם. אמנם ודאי שבל המוסיף חדוד אעפ״י שהוא מסבן בעצמו מפני הפסד של שבושים/ דלפום חורפא שבשתא/ מ״מ אם שחקה לו דעתי בפ״ד להצילו מסכנה זו הרי הוא *מרויח יום יום תדיר בפלפולו טעמים הרבה" [לשון רשב״ם ז״ל, בבא בתרא קמה ב]. וע׳ על הגדרת הפלפול בס׳ אור ישראל מאת רבי ישראל מסאלאגט ז״ל (דף מ׳): "רהקה נפשי להאמין/ אם לא ליחידי פנולה/ כי יתיצב האדם בטהרת השכל לבל ימתו(דמיונו) אל הרצון לאפר כי זהו שבל מזוקק/ בלתי אם יצא חפשי להגיד פלפולים כרצונו באין מפריע" וכמובן על מנת שיגידם כמו שנתבאר שם לעיל ,/באופן שילך על הדרך הנאה והיפה, מאירת עינים". 2