Jeschurun · 1924-03-01 · Heft 3-4 (März 1924) · p. Seite 42

42 על עריכת פרוש לתלמוד בבלי; צרכו ודרכו מב שלפני החצר. לא היתד. פתוחה לו למקום זה אלא חצר אחת בלבד — אינו ממי לענין היתר לחי וקורה. שלא הקלו חכמים בהיתר זה אלא לממי המשמש מקום־* הליכה לשני אוכלסי מרים, אוכלס אוכלס בחצרו. והם נכנסים מ ויתאים ממנו לרשות הרבים הסמוכה לח. אם אין שם אלא חצר אחת הא אין לו אלא אוכלם אחד, ולפיכך לאו ממי הוא. משום כך הצריך שמואל "חצר אחה ובית אחד" כדי שיחו שם שני אוכלסין, אחד של בית ואחד של חצר. אם תאמר: מדן מרים לחצר? עליך כתב דש״י ז״ל: "אץ חצר כלא בית". שאילו לא היה שם בית, ובבית מרים, לא חצר שמו אלא מוקצה או רחבה שמולט. אולם אם לא היהה מנת רש״י ז״ל בארבע מלים הללו אלא לבאר מהו חצר — מה ראה שאחר בבאורו זה עד אחר סרושו לר׳ יוחנן שלא הזכיר כלל חצר בדבריו ולא הביאו אצל שמואל המדבר על החצר? בכך התמנן מהרש״ל דל והוא שהזקיקו להגיה. ולפי הגהתו ארבע מלים הללו מחוברות אל הקודמות להן והן משמשות מתן טעם לשמת ר׳ יוחנן ולפיכך היה צרך להטיל ד בחחלתן. כדי להבין ז־ נפלפל (בבקשה לזכור פרוש טלה זו: נחדור) בדעת ר׳ יוחנן: מודה ר׳ יוחנן לשמואל שאין מבד נתר בלחי וקורה עד שיהא מוכן לשני אוכלסין עוברים בו לרשות הרבים. ברם דיו שיהא מוכן לכך ואינו מזקיק שיהו שני אוכלסין אלו עוביים מ ממש בשבת זו. אם יש כאן חורבה (הוא ביה שחרב מאין יושב), הדי המבוי נדון כמוכן לאותו אוכלס של דירים הראו ים למר מ, ד״הא חורבה חזי לדירה". ואם תאמר: מאחר שכן הוא יהא מותר לטלטל לר׳ יוחנן ע״י לחי וקורה גם במקום שאין שם ך;רים כלל, כנק מבוי שיש מ רק חורבות הראויות לדירה ואין לו חצר ובית. וזה ודאי לא שמענו! אמר לך ר׳ יוחנן: לא התירו חכמים בלחי וקורה מקום הפרוץ במלואו באין שם דירת בית, היינו דירת בני אדם בשבח זו שלפנינו הצריכים לאותו היתר. שלא בא ר׳ יוחנן לחלוק על שמואל אלא במה שהצריך שתהא גם הדירה השנית (שהדין דורש) דירת ד;רים ממש, ולדעתו יש להקל בה ולומר שראויה־לדירד. כדירה היא, אבל בדירה ראשונה לא נחלק, שאם אין שם דירה כלל אין ענין להיתר מבוי. וזהו שמתבאר בפרש״י עפ״י גרמת מהרש״ל: ר׳ יוחנן אמר אפילו חורבה מכאן וחצר מכאן, דאין חצר בלא בית שבני אדם יושבים בו, ולהם הם שתקנו חכמים היתר מבוי בלחי וקורה, משא״כ אם לא היה שם אדם כלל; בעוד שדץ הדירה השנית מתקיים שפיר ע״י החורבה ד ח ז י לדירה. לח) אבל מקום שאינו סמיך לרה״ר; אעפ״י שאין בו תנאים הללו הרי הוא נתר בלחי וקורה/ שלא החמירו בו הבמים כל בך. תוס' עירובין יב ב; בד״ה ובתים ובר. לט) כל חצרות ששנו חכמים לפגי הבתים הם ורב תשמישן בחצר. פרש״י בבא בתרא ב א; בד״ה השותפין. וכן כתב במס׳ ערובין; ה ד" בד״ה בתים: וכל הצר האמור בש*ס ובמשנה אינו אלא לפני הבית אבל שאחורי הבית מוקצה או רחבה קרי לה.