Jeschurun · 1924-03-01 · Heft 3-4 (März 1924) · p. Seite 50

על עריכת פרוש לתלמוד בבלי/ צרכו ודרכו' נ 50 אולם מתוך שחסרה במקום זה המעמד, קטנה זו של החזרת הפרט אל הכלל נתקשו בו רבים וכמה דברי דוחק עשוים להאמר בוםב. רב כיוצא בזה ביל אפסי התלמוד. " ויש מקומות שצריכין הטעמה בדי להסיר לכאוריות תמוהה. משזם שנבנה היכל ההלכה עם עליות האגדה שעליו על יסודי מדע מיוחד בפרקו, נצב על אדמת קדשו איתן ועתיק יומין — על כן הלומד הבינוני, זה שבעת למוח אינו חש באותו מרחק החוצץ בין מעמדו למעמדן של חז״ל, פעמים שנראה זר בעיניו הרבה ממה שהוא לומד אם לא שתובא לו הטעמה מוקדמת להניח את דעתו. מקומות כאלה רבים הם ולא בכלם .לקל למצא לבני דור אחרון באור מדריך ומספיק. אך הנה נא דוגמא אחת: צריך לדעת ולהטעים שדרך חז״ל ל הזהר מאד בקבלת ראיות והוכחות. ובל עור שאפשר לערער עליהן, ואפילו בדוחק, אין הם ז״ל נוחים להסכים להןסב0. מתוך זהירות זו בא אותו מאמר מפורסם: "שבקיה לקרא דאיהו דחיק ומוקי אנפשיה״. בלומר: לא עליך המלאכה לגמור! אס כתוב אחד דחוק לך — עזבהו לנפשו, ריוח והצלה יעמוד לו ממקום אחר, ואתה אל תטה משום־־־כן* אל דרך חדוש שאינו מוכרח גם בלא־זה ואינו קבוע בל־יבך בסברתך עד כדי שתוכל לטעון: "למה לי קרא סברא הוא". הטעמה זו הביננו בפס׳ יומא עו א: אמד ריש לקיש מנין לשתיה שהיא בכלל אכילה שנאמר ואכלת לפני ה״א מעשר דגנך תירושך ויצהרך, תירוש חמרא הוא וקרי ליה ואכלת. ראיה שאין עליה תשובה — אבל לא לגבי הזהירות שמדע־־התורה נוהג בה! היא מדחה: "ודלמא דאבליה ע״י אנגרון". או "ודלמא דבלה קעילית". דחויים שנראים. דחוקים ורחוקים לעיני המשקיף בם לכאורה. אבל חורת ההטעמה, כשתלוה בין השיפין את הפרוש הנצב על הדף, תועיל הרבה במקומות כאלה להאיר לנו דרך. ה. פרושים שנתעלמו. עד כאן בענין הפרושים המנכים על הדף. ודאי שיש להוסיף עליהם בכל מקום שיש צרך — וכמעט שאין לך מקום בתלמוד שלא יהא בו צרך זה — מפרושי הראשונים וגדולי האחרונים ז״ל שאינם על הדף. כיצד תהא הוספה זו, כיצד נזהר בה שלא תטריד ותזיק דעתו של לומד מחוך העמסת פרושים ופרושי פרושים על כל שורה ומלה, כיצד יהא סדורם של הנוספים וכיצד יהא קצורם — שאלות הללו ותשובותיהן של פרק שני הן, מקום שידובר בו בע״ה על דרך הפרוש, בעוד שבאן אין אנו עומדים אלא על הצר ך. ועל צרך גדול יש כאן לדבר. סב) ע׳ בהגהות חשק שלמה (ד׳ ראפ, וילגא) בשם רבו. ב״ק לב א. סב°) כדברי רי״מ הכהן במחברתו: "אסמכתא פרק ממבוא מדרש ההלכה" (תרפ״ד)- עמוד מ. אף הדוגמא שלהלן לקוחה משם. .