Jeschurun · 1924-01-01 · Heft 1-2 (Januar 1924) · p. Seite 4

אסונה ויכלת ד כל המלים הנפבזות של חייף ונדוף, של רכילות וגרוי מדק, של דברי ריבות ונתב* פלסתר, של קטיגוריא ומסירת דין... ואין ציין• לוט־ להשתמש־ה ככח האגרוף באיזו צורה שהיא! ומן הכלל נבוא אל הפרע. חיים אנו בדור מלחמות הדעות השונות, מלחמות מפלגות שונות, מלחמות בתות ואגודות שונות. כל אחת אומרת לאשר את כל השומעים לקולה ונשבעים לרגלה. אבל דא עקא, בי עוד הפעם מראה ההשתמשות באמצעים השונים, למי מהסיעות תורת אמת וצדק ביותר . . . עוד הפעם מתגלה החזיון כי בעלי הקיצוניות באים ברעם ורעש, בסופה וסערה, ולא ירתעו לאחור מבל מיני מעשים רעים ומגונים. בי לשונם — חרב חדה, שניהם — חנית וחצים, קסתם — מהט בכשר החי, ומלתם m ונאצה, עלבון והלעבת כל מתנגדיהם, עד — בי דמים ברמים נגעו. . . ומדד. רעה זו דבקה יזמן האחרון גם בנו, בני ישראל ובעלי תורת נדת ישראל, עד כי מנפש ועד בשר תבלה, ותיב בנו שמות. הגיעה אולי איפא השער, לאמר: נחפשה דרכינו! נתנה ראש ונשוב אל רוח תודתנו וררב־ה. נזהר נא אנחנו, החרדים אל דבר ה׳, מלכת בדרכי הגויים וחקיתיהם ותכסיסיהס המפלגתיות . . . נשמר נא אנחנו מהלבד בכבד עון זה ... נשפט עם החושבים אחרת בצדק, ועם המחזיקים כשיטות שונות משימתנו אנו במישרים. אל נא תהי המפלגוודות לנו לכפות עינים . . . והשגת המטיח גם הכשרת האמצעים. — השנאה מקלקלת לא רק את השדרה, אלא מפריעה גם את הנצחון המקווה. ואיך אמר בימים האלה סופר אחד מסופרי העטים: עם מעט אנושיות אפשר לפתור את כ ל הפרובלימות שבעולם הזה! לעולם יהא אדם עיום ביראה, מענה רך משיב חטה ומרבה שלום! אמרו• חכמינו! שמעון בן־פינהם ברמן*) תכלת וחלזון. תכלת (בארמית ת?לא או תכיל,תא, ,־באשורית בכתבות ארץ אשור שמצאו בימיני נקיאת וזכילתי) נזכרה בתורה כמדבר ט״ו ל״ח, והרבה פעמים ככגדי המשכן ובבגדי כהונה שמות ב״ך. ד׳; כ״ו אי; כ״ח ה׳ ועוד הרבה, ומצאנו שלבשו תכלת שרי אשור ופרס יחזקאל כ״ג יי; אסתר ח׳ ט״ו, וסחרו בתכלת אנשי צור אשד הביאוה מאיי אלישה (הס א*י יון בים הגדול עמ׳יש להלן בזה) ועשו ממנו בגדי תפארת יחזקאל כ״ז ז׳ וכ״ד; דה״י כ' י״ג, וקבלו כל המעתיקים הקדמונים שתכלת הוא שם י) מחבר אור בהיר פרוש מחקרי לכפר ישעיהו. ומאמר זה מבתבי עזבונו ז״ל.