Jeschurun · 1924-01-01 · Heft 1-2 (Januar 1924) · p. Seite 6

6 תכלת ו חל ז ו ץ ר התלמוד שמו דחק שההי׳ התכלת שבציצית ובבגדי כהונה צבועה רק בדם חלזון, ופסלו בל תכלת שנצבעה בסמים אחרים בלא דם חליון, כידוע ומפורסם זה הדבר מאד בתלמוד ומדרשים ותרגומים, ע׳ שבת כ״ו א,; ע״ה אי; מגילה ו' א,; ב״מ ס״א ב'; מנחות מ״ב ב׳; מ״ג אי; מיד א׳; תוספתא מנחות פ״מ; תרגום ירושלמי דברים ל׳ ג י״ט ועוד הרבה, והי׳ נמצא החלזון בידי הצובעים כל ימי התלמוד, כ* מצאנו שאחרוני האמיראים נתנו בציצית תכלת הצביעה בדם חלזון כנראה מנחות מ״ג א׳, רק שהי׳ החלזון יקר המציאות ומחירו רב, וזה שאמרו מנחית מ״ד א, "ועולה (מן הים ע• שבת כ״ו א׳; מגילה ו• א; והכוונה יצודוהו) אחי לשבעים שנה (הכוונה שרק לעתים רחוקים ימצאוהו הצ;דים) ובדמו צובעין תכלת לפיכך דמיו יקרים•׳, אך בימים קרובים אחר חתימת התלמוד לא יכלו ב״י במושבוחיהם בארץ ישי־אל ובבבל להשיג תכלת הצביעה בדם חלזון, ולכן חדלו לתת תכלת בציצית ועשו ציציותיהם רק מחוטים לבנים (וכן אנו נוהגים עד היום), וזד, שאמרו במדבר רבה ותנחימא סוף פרשת שלח לך "ועכשיו אין לנו אלא לבן שהתכלת נגנז"3), והאלפסי דל בהלכות ציצית סי׳ רע״ג כתב "והאידנא דלית לן תכלת וכר'" והרמב״ן במלחמות, שבת פ״ב, כתב "אבות הקדמונים מימות הגאונים נתנו לצאת בטלית שיש בה לבן בלא תכלת". והנה הרבה רבני ישראל הבינו מלשון המדרש שזכינו שהכינה שהחלזון נעלם ונסחר מן האדם ולא נמצא עוד בשום מקים, ובן היא ההגדה הלאומית בישראל, אך לבד שזח קשה מאד לאמר שתיכף אחר חתימת התלמוד נעלם ונסתר הי זה בלא שום טעם מקובל אל השכל, הנה מהלשון "שהתכלת נגנז" (ולא נאמר שהחלזון ננגז) נראה ברור שהכוונה שאי אפשר להשיג עוד תכלת (צמר צבוע בחלזון) במקום מושב ב״י, וכן דעת המיימוני שלא נאבד החלזון מן העולם רק שאין אנו יודעים איך לצבוע־ בו כאשר יתבאר להלן. ונראה ברור בעיני כי לא היה בגניזת התכלת אחר חתימת התלמוד שום דבר יוצא מדרך הטבע, רק בימי בעלי התלמוד התכלת הצבועה בדם חלזון לא צבעו בבבל ונם לא בא״י כי אם בארצות רחוקות במדינת הים, בעיר לוז שבארץ חתים, סוטה ט״ו ב'; סנהדרין י״ב א׳ (ארץ חתים זאת כנראה אי ־'!ר שבים הגדול, אך בימי בית ראשון נודעה לשם התכלת שנצבעה באיי אלישה יחזקאל ב״ז.ז׳ שהם איי יון בים הגדול שישב עליהם עם מבני אלישה בן יון כמ״ש בראשית י׳ ד', אף שלא נדע אם צבעו גם שם את התכלת בדם חלזון כבימי בעלי התלמוד או בסמים אחריש; ולאיזו סבה מן הסבות בימים קרובים אחר חתימת התלמוד חדלו הרוכלים מב״י להביא ממדינת הים את התכלת הצבועה בדם חלזון למקום מושב ב״י באיץ ישראל ובבבל, אולי מפני מהומות המלחמות בין העמים, או שחדלו אז שאד העמים לצבוע התכלת s) בן הלשון נם במדרש תגחומא הקדום הנדפס מחדש ע״י הייב ר״ש באבער, ואם אין הדבור הזה נוסף במדרשים בזמן מאותת תהי׳ ממנו ראי׳ מוכחת שמחברי ספרי במדבר רבה ובמדבר תנחופא הישן והחדש בדפוס חיו אחר חתימת התלמוד בבלי; כי אין זכר בתלמוד מאבידת התבלת, ונמצאה התכלת אצל אחרוני האמוראים כמש״ל בפנים.