Jeschurun · 1924-01-01 · Heft 1-2 (Januar 1924) · p. Seite 7

ז תכלת ו ח ל ז ו ן בדם -לזון ונסגרו כל המקומות אשר בהם צבעו האומנים הגדולים תכלת מאת בדם הלזון, ולא שנאבד החלזון מן העולם, וכן דעת דטיימוני בלא ספק, כי בהבורו מימנה תורה בהלכות ציצית לא זכר מאומה שאין לנו היום תכלת (ע,;ש פ״ב ה״ט), ומלשונו שם פ״ב ה״ב על החלזון "ובים המלח הוא מצוי" (עמ״ש להלן מה) נראה ברור שלדעתו החלזון הוא מצוי נם בימינו, ובן נראה מלשונו שם פ״ט. והנה הטיימוני בפירוש המשניות מנחות פ״ד כתב על פתיל תכלת "ואינו נמצא בידיט היום לפי שאין אנו יודעים לצובעו שאין כל תכלת בצמר נקרא תכלת אלא תכלת ידועה ימאי אפשר לעשותה(המנה בלא ספק שאיןאנו יודעים לצובעה במו שכתב למעלה), ועל כן אנו עושים בלבן לבדו", ונם מלשון זה נראה דעתו שלא נאבד החלזון בעולם, רק שאין אנו יודעים איך לצטע את התכלת, ומה שלא זכר מזה שאין אנו יודעים לצבע את התכלת בחבורו משנה תורה (אשר כתב אחר שהשלים פירושו על המשניות כידוע) נראה להחליט כי בפירוש המשניות כתב רק דעת הקהל בימיו שלא צבעו תכלת לציצית, אך דעתו לא נטתה לזה, בי לדעתו נם בימינו יש אפשרות לעימות תכלת לציצית, ורמז לזה בחבורו שלא הזכיר שם שאין אנו יודעים לצכע את התכלת, ולהלן יתבאר כי המיימוני בחגורו רמז עוד שלא החלזון לבד בשר לתכלת, רק כל רבד הצובע את התכלת בצכע מתקיים. והרבו חוקרי הלשון האחרונים לחקור מי הוא החלזון התלמודי של תכלת. יש אומרים שהוא השבלול שעינו נוטה לתכלת והי בים, והוא הנקרא אצל חוקרי הטבע ianthina, אך בעת נודע כבירור כי רק נרתיקו הוא בצבע תכלת, וליחד הוא אדום. אולם מפני שבלשון סורית וערבית יש שם "חלזון" בשם כללי לכל מיני שבלול Schnecken, החיים בים וביבשה (במקומות לחים) ויש להם בית או נרתיק (בתבניות שונות) הנדל עמם, כנודע בשפרי הטבע, וכן אמרו דברים רבה ספ״ז; שה׳יש רבה ד׳ י״א שלההלזון יש נרתיק או מלבוש עפו, וכן בתרנום ירושלמי דברים כ״ח מ״ב (לגירסת הערוך) וסנהדרין צ״א א׳ נזכר חלזון ארצי המצוי מאד המפסיד נידולי האדמה ויוצא על הארץ אחרי הגשם (יי הוא מסתתר תחת הארץ בעת תיבש הארץ מחום השמש, וכן מסופר בספרי הטבע מהרבה מיני חלזון ארצי המפסיד גידולי הארץ ומםתתר מחום השמש), לכן יש להחליט בברוד כי החלזון התלמודי של תכלת הוא אהד ממיני החלזונות שבים, וכן נראה מהלשון מנחות מ״ד א׳ "חלזון זה (של תכלת) נופו דומה לים ובו", שחלזון של תכלת הוא אחד ממיני החלזונות. טרם שנבא להתרת השאלה מי הוא ההלזון של תכלת, ואם הוא ידוע עד היום לבני אדם ומה שמו בלשונות אירופה, יש לנו תחלה לברר אם היה דין החלזון לתכלת קבלה קדומה לרבותינו בעלי התלמוד כשאר דיני תורה שבע״ם, ומה הוא מראה דם החלזון ואיך צבעו בו בימי בעלי התלמוד את התכלת. ראשית דבר נאמר שלא נמצא בשום מקום אצל רבותינו בעלי התלמוד שיאמרו בפירוש שקבלה היא נידם ההלכה שהתכלת שבתורה היא רק בדם החלזון, ומהאפור מנחות מ״ב ב׳; מ״ג א׳ נראה ברור כי נבחר החלזון לתכלת מהיות צבעו קיים ובלתי עובר כאשר י3בם הכנר, ועוד אמרי