Jeschurun · 1924-01-01 · Heft 1-2 (Januar 1924) · p. Seite 12

12 תכלת ו ה ל ז ו ן יב דומה לדג" אין טעמו בתכניתו מבחוץ, כי אז לא נדע במד. הכירו את החלזון של תכלת שאינם דג ממש׳ והיה ראוי לומד החלזון זה דג (וכלשון הטיימוני שהחלזון הוא דג עמ׳ש להלן בזה), רק הבינה שבמבנה גופו?^פנים יש להלזון של תכלת דמיון לדג, ובאמת יש לדג הדיו דמיון גדול לשאר הדנים במבנה נופו מבפנים, כי יש לו עצמות רבות וגידים8), .וגס כלי הנשימה כדגים, או יתכן שמפני שחלזון זה חי רק בים כדגים (ולא בחרבה מיני חלזון אחרים החיים ביבשה כטש״ל) אמרו עליו •שברייתא דומה לדג, כדרך שיקראוהו הגרמנים דג הדיו. המיימוני בהלכות ציצית פ״ב ה״ב כתב שהחלזון הוא' דג שעינו דומה לעין התכלת ודמו שחור כדיו ובים המרה הוא מצוי, והנה מה שכתב שדמו שהוד כדיו הכוונה בלא ספק על ליה דג הדיו כמש״ל. ומה שכתב שהוא דג ועינו דומה לעין התכלת, כנראה לקח זה מלשון התלמוד מנחות מ״ד א׳ שזכרנו שהחלזון ניפוי דומה לים וברייתו דומה לדג, אך לדעתי אין בן כוונת התלמיד כמש״ל, וכן מה שכתב ובים המלה הוא מצוי לא יתאמת, כי בים המלח אין ימים בעל הי יכול להיות כנודע {ונראה שלזה הכוונה יהזקאל מ״ז ח, ט׳ וי׳) ואולי יש מעות סיפר בדברי המיימוני, וצ״ל ובים הגדול הוא מצוי, ובן נראה שבת ב״ו א׳; יחזקאל ב״ז ז׳ (עמש״ל בראשית המאמר), ובאמת דג הדיו מצוי שם עוד היום בנודע לקורא ספרי הטבע. ויש להעיר כי בלשון התלמוד והתרגומים נמצא שם הלזון עוד בטעמים אחרים: 1) ״הלזו}״ בלים פי״ב מ״ב שם מלאכותי לוו שבראש שלשלת, 2) "הלזוך תרגום ירושלמי ויקיא כ״א כ׳ ותוספתא בכירות פ״ד, "חלזון־נחש" ספרא ויקרא שם ומשנה בכורות ל׳יח א׳ (ע״ש בגמרא עמוד ב׳) שמות למומי העץ, 3) בתרגום שני אסתר א' נ׳: ו׳ י״א נמצאו הלשונות "וחליזת חילוזה", "ומחלזין הולזוי", וכל חוקיי לשון ארמי מתקשים בתרגום זה בהבנת הפעל הלז והשמות חילוז או חולזא, אך מוכח מהענין שהכוונה על הפעולה להגביה שולי הבגד, כדרך שיגביהם איש ההולך במים או הנישא משא בנד על כתפיו. ונראה כי באלה השמות יסוד טעמם לקוח מהשרץ האון בכלל ומההלזון של תכלת בפרט, בי בבל מיני חלזון 8) לדעתי נן אמרו גם בירושלמי שבת שיא ה״ג, והלשון הקשה שם אשר נבכו בו כל מפרשי הירושלמי לדעתי מעמו כן הוא: אמר ר״ש בן חלפתא ולא מחלזון שמענו (האס לא מחלוץ שבמשכן למדט איסור הריגת חיוה קטטת שבארץ בשבת, כי איסור נשילת נשמה בשבת מבעלי היים למדט מנמילת נשמה מאילים ותהשים והלזון לבנין המשכן עי׳ רש״י בבלי שבת ע״ה ב׳, וחיה קטנה שבארץ יש לה דמיון לחלזון שהיא היה קטנה שבמים) והדזון יש לו גידים ועצמות לא כן, (ולא בינה, ולבן אין ללמוד ביבה מחלזון, והולק על התנאים והאמוראים שנזכרו ישם למעלה בירושלמי שאוסרים להרוג כינה בשבת, וסובר בבית הלל ועוד אמוראים בבלי שבת י״ב א׳ שמתירים להרוג כינה; "ק" לדעתי הוא לשו; קצר משם כינה בלשו; ירשלמי שהוא "לישנא קלילא" ב״ק ו׳ ב׳, ומזה יש אומרים נם טעם הלשון הקשה בכ״ק *כסו כן ימותוף ישעי׳ נ״א וי עסש״ל); תני נד דבר שאין לו גידים ועצמות איט חי יותר מששה הרשים ובו׳ (הוא דבור בפני עצמו ואיננו בקשר עם הדבור שלפניו לדבור אהד, רק בא להודות ההבדל הגדול שיש בין בעלי חיים שיש להם ושאי; להם גידים ועצמות, כדי להביו למה הבדיל ר׳׳ש בן חלפתא ■למעלה באיפור נשילת נשמה בין כינה ובין הלזון).