Jeschurun · 1924-01-01 · Heft 1-2 (Januar 1924) · p. Seite 16

16 מתי תקנו ברבת הטוב והמטיב ט? והמטיב ובסוף מס' שמהות מובאת ברייתא אשר בה דעת ר״ע כדעת ח״ק בבבלי: המברך בבית האבל אינו אומר ברכה רביעית דברי ר״י הגלילי רע״א הטוב והמטיב וחכ״א דיין האמת שליט במעשיו שופט בכל הדורות בצדק שכלנו עמו ועבדיו ובכל זאת אנו חייבין להודות ולברכו. ובתוספתא (ביכות פ״א ט׳) ר׳ יוסי הגלילי היה חותם בברכה האחרונה שבברכת המזון ומאריך בה. מכל זה אנו רואים שגס ד׳ע (אשר בכל אופן נהרג לפני קבורת הרוגי ביתר) וגם ריה״ג (אשר הוא בן דורו של ר״א ור׳ יהושע) בבר ידעו את ברכת השוב והמשיב והלקו על אודותיה ואיך אפשר שרק אח״כ תקנוה? II ולע״וי יש לבאר את הענין בשני דרכים. 1) באמת ברבת הטוב והמטיב קדומה מאד וכבר ברכוה בימי ר׳ אליעזר4) וריה״ג ורי״ש ור״ע והיתה מחלוקת בין התנאים אם היא מה׳ית או מדרבנן. אמנם רוב החכמים סברו שאינו מה״ת; והברכה לא פשטה בכל ישר'5) ועי״ז בימי הצרות הנוראות של רדיפות אדריאנום אל גם כבר בימי קיטום בשלה וחזרו ותקנוה משניתנו הרוגי ביתר לקבורה. ׳ggw . ומ״ש ר׳ מתנא — לפי נוסחתנו — תקנו ביבנה הטוב והמשיב יש לבאר בב׳ אופנים: א) שהקנו בשלפי השמד באשר נכנסו רבותינו לכרם ביבנה (עי׳ ברכות ם״ג). ב) או שצריכים למחוק תיבת "ביבנה" כאשר חסרה בירושלמי במאמרו של ר׳ הונא וגם בפי־ ר״נ גאון. ורמב״ם (הל׳ ברכות פ״ב ה״א) כ׳ "רביעית חכמי דמשנה תקנוה" ואולי בשביל זה שנה לשון התלמוד ולא ב׳ "ביבנה תקנוה אחד שנחנו הרוגי ביתד לקמרה" יק שעקר התקנה כבר קדם ובלשון "חכמי המשנה" כלל גם את המתקנים הראשונים וגם את האחרונים. 2) ויש עוד דרך אחר לבאר את שאלתנו. לפי גרסתנו (ברכות מ״ח:) מביא התלמיד מאמר רב מתנא לסייע דברי רב נחמן ... הטוב והמטיב ביבנה תקנוה בנגד הרוגי ביתר דאמר רב מתנא ובו׳. לפי זה מאמיו של ר׳ מתנא הוא מאמת דברי ר״נ שהטוב והמטיב תקנוה כנגד הרוגי ביתר. אבל בהרבה גרסאות אינם גורסים "כנגד הרוגי ביתי," (ע' דק״ס) ובגליון כ״י מינכק 4) ולפי גרסתנו (בברכות מ״ח:) ר״א אומר . . . בברכה שתקנו חכמים ביבבה... צריכים לומר בב״ד של ר״ג דיבבה תקנוה אבל יש שאינם גורסים בדברי ר״א תבת "ביבנה" וא״ב יוכל להיות שגם לסוברים שהברכה רק תקנת חכמים שהיא קדומה עוד יותר. 5) וע׳ רמב״ם הל׳ ממרים פ״ב ה״ב שמ״ש בעדיות פ״א מ״ה אין ב״ד יכול לבטל דברי ב״ד חברו עד שיהא גדול מטנו בחכמה ובמנין הוא רק אם פשט הדבר בכל ישר׳ (ועי׳ גם תלמידי ר״י לברכות לרי״ף פי׳ ס״ו ד״ה כרבי; ור״ן ע״ז פ״ב לרי״ף סי׳ אלף רמ״ג ד״ה רבי). ואף שלא ביטל ב״ד אהר את הברכה יכלה לבטל מאליה לפי שלא פשטה כאשר באר ר״י קארו בכ״מ לפ״ד של הלכות כךש ה״ח שטבילת עזרא נתבטלה מעצמת.