Jeschurun · 1924-01-01 · Heft 1-2 (Januar 1924) · p. Seite 20

20 לחקר התלמוד הירושלמי ב 18) ירושלמי נבא כתרא פ״ח ה״ג, כיצד יורש ונ״ב המאמר ההוא תוספתא ב״ב פ׳יח ובכורות פ״י, ומזה יש סמך למה שהעירותי במקום אחר שלא כל התום׳ נוכל ליחס לד חייא, ועי' או״ז היא ס,' ק״ז התוספתא שלנו דר׳ אושעיא הוא וכו', וגם זה לאו דוקא, כי התוספ׳ שלנו היא קובץ התוספתא של חכמים שונים. ועי׳ רא״ש ב״ב פ״ח סי׳ ח׳ הגירסא בירושלמי כמו שהוא לפנינו ורשב״ס ב״ב ד׳ קט* ז ב׳ ועי׳ גיר׳ הירושלמי דפוס קונשטנטיני ועי' שם רי״ל בשם אבא וכוי ומה שפי׳ ם״מ ובאמת דבר זה שנפשט להפ״ט ספק הוא להראשונים. עי׳ או״ז ח״א סי׳ תרמ״ב וההיא גמרא ירושלמי דאייתי רבינו שמואל זצ״ל גבי בנות צלפהד נ״ל דר׳ שמעון בן לקיש לא פליג אלא בא לפרש שהרי ברייתא הוא בתוספתא וכו' עכ״ל האו״ז בשס הר׳ שמחה, אמנם אין דברי הר״ש מוכרחים כי בהרבה מקומות חולק ר״ש ב״ל אברייתא עיי Brüll, Jahrbücher für Jüd. Geschichte u. Literatur 250 .1—2 S ועי׳ הג״ה מרדכי ב״ב סי׳ תקע״ו בשם הראבי״ה ובהנ״ה שם. 19) ירושלמי עבודה זרה פ״א ה״א, משום כריה דמועדא נ״ל שתחת בריה ע״ל בתריה והוא יום שלאחר המועד עי׳ תרגום הסורי ויקרא כ״ג ט״ז ממחרת השבת בתריה דיומא, יום שלאחר החג לאסרו חג הנזכר בפי׳ רש״י סובה ד׳ מ״ה ב׳ וממחרת יו״ט הנזכר בתוס׳ ר״ה ד׳ י״ט ב׳. 20) בבלי בבא קמא ד׳ ם׳ א׳ ובן מי שנדר ליקה בית וליקח אשה בא״י וט׳ התיבות וליקח אשה בארץ ישראל אינן בהתוס׳ שם פ״ח והגיר׳ שם וליקה שדה אין מחייבין אותו וכו׳ והנה הגירס׳ אשה במקום שדה היא הנכונה משום המעשה שהביא התנא מיד מעשה באשה אבל הגיר׳ בארץ ישראל אין לה שחר, ולדעתי תיבות אלו היו כתובים על הגליון לפרש הרישא היינו נר שנפלו לו כלבים ותזרים בירושה והגיה המגיה על הא דקתני כלבים היינו בא״י דאף בעיירות הסמוכות לספר מנדלין כלבים והכניסו הגהה זו לפנים שלא במקום הראוי. רבי דוד צבי האפמאן ז״ל. חרושים והערות.") א. שאלה. במשנה פסחים קט״ז ע״א איתא מתחיל בגנות ומסיים בשבח ודורש מארמי אובד אבי עד שיגמור כל הפרשה כולה וגרסינן שם בנט׳ מאי בננות [בכ״י גרסינן מאי הוא] רב אומר מתחילה עובדי ע״ז היו אבותינו ושמואל אמר עבדים היינו, וקשה לשמואל אמאי איצטריך מימרא אחרינא להתחיל בגנות ולסיים בשבח, הרי פרשת ארמי אובד אבי גם כן מתחיל בגנות ומסיים בשבח, *) כחבי עזבונו זיל כשביל הישורון.