Jeschurun · 1924-01-01 · Heft 1-2 (Januar 1924) · p. Seite 21

כא חדושים והערות 21 תשובה. באמת קשה על הנמ׳ למה לא פירשה המשנה דהדא קתני מתחיל בגנות ומסיים בשבח דהיינו ודורש מארמי אובד אבי וכד וכי תימא דהיה נראה לו דוחק לפרש מתניתין כן משים דאז מלות מתחיל בננות ומסיים בשבח מיותרות ט״מ קשיא אמתניתין למה קתני ומתחיל בננות ומם־ים בשבח הרי פרשת ארמי אובד אבי נ״כ מתחיל בגנית ומסיים בשבח, וראיתי בכ״י מדרש הנדול (והוא לדעתי נעתק ממכילתא לדברים) וז״ל שם וענית ואמרת לפני די׳ אלקיך ארמי אובד אבי וגר ר׳ שמעון בן יוחאי אומר שבחו של אדם אומרו בקול נמוך גניו של אדם אומרו בקול גבוה (והובאה ברייתא זו בש״ם דסוטת דף ל״ב ע״ב) ופירשתי מאמר זה עפ״י מה דאיתא שם עוד באותו כ״י ואמרת לפני ד׳ אלקיך בערתי הקדש וגד וו היא שהיה ר׳ שמעון בן יוחאי אומר שבחו אדם אומר בקול נמוך גניו אדם אומר בקול גבוה ע״כ, ופשוט דרשבייי רוצה ליישב למה כתוב כפ׳ בכורים וענית ואמרת דהיינו שיאמר בקול גבוה ובס׳ ודוי מעשר כתיב ואמרת ולא כתיב וענית וע״ז■ תירץ ר״ש דבודוי מעשר אומר שבחו שבער הקדש ועשה מצות השם צריך לומר בקול נמוך דצריך להיות עניו ושפל אבל בפ׳ בכורים דמספר גניו יספר בקול גבוה וכן פי׳ רש״י בסוטה שם, שמעינן מהכא עכ״פ דארמי אובד אבי הוא נ״כ ננות ומעתה קשה לי למאי צריך לומר עוד עבדים היינו או בעבר הנהר וגו' ועוד קשה למה לא פירש במתני׳ הני פסוקי דגנות ודשבה כמו דתני ארמי אובד אבי וגו׳ ואף דלפי המסקנא בסוטה ד' ל״ב גנותו דר״ש היינו צערו ופי׳ רש״י דהיינו צרת לבו וכו׳ ט״מ למ״ד פתח בגנות היינו עבדים היינו ג״כ צ״ל דגנות היינו צער וא״כ למה לא אמר גנות היינו ארמי אובד אכי? ונראה לתרץ הכל בס״ד דהנה מתני׳ דסדר של פסח נשנה בזמן שבית המקדש קיים כדתגן הלילה הזה כולי צלי ובזמן הבית באמת היה די בס׳ ארמי אובד אבי כדי להתחיל בגנות, ולסיים בשבח, אמנם עיקר השבח היה מספר בפסוק ויביאנו אל המקום הזה וכמו שפי׳ הספרי שזה בית המקדש, וזה עיקר השבת שהשי״ת משרה שכינתו בתוכנו בבית המקדש ומפני כך דייק במתני' מתחיל בגנות ומסיים בשבח דהיינו ודורש וכו׳ עד שיגמור כל הפרשה כולה פי׳ שצריך שיאמר גם הפסוק ויביאנו אל המקום הזה שבה עיקר השבח, ואף דגומר כל הפרשה כולה לאו דוקא דאינו אומר קרא דועחה הנה הכאתי דשייך לבכורים, ונקיט לישנא דמתני׳ דבכורים פ״ג מ״ו, ט״מ תני יגמור כל הפרשה כדי לרבות פסוק דויביאנו אל המקום הזה, וכל זה בזמן שבית המקדש קיים, אך לאחר החורבן בודא• לא אמרו ויביאנו אל המקום הזה, ואפשר דבבבל אפילו בזמן הבית לא אמרו ויביאנו אל המקום הזה, ומעתה היה חסר עיקר השבח בם׳ ארמי אובד, ואף שמשנה לא זזה ממקומה ונשנית כמו שנשנית בזמן הבית ט״מ היו צריכין לפרש דמתחיל בגנות ומסיים בשבח היינו שיאמרו פסוקים אחרים של גנות ושל שבח דבם׳ ארמי אובד יש כאן גנות אבל עיקר השבח נאבד בעוה״ר, ועל כן אמר רב דאמרין הגנות מתהילה עובדי ע״ז היו אבותינו ולעומת זה השבח דעכשיו קרבנו המקום לעבודתו, דאף שחרב ביה״ט מ״מ עיקר השבח שקרבנו המקום