Jeschurun · 1924-01-01 · Heft 1-2 (Januar 1924) · p. Seite 22

22 חרושים והערות כב לעבודתו נשאר לנו, ושמואל אינו חולק על רב אלא שרוצה להוסיף פסוק מן התורה אשר בו נאמר עיקר שבחא דישראל וע״כ אמר עבדים היינו וכ*םא דמאמר ויצונו וגד למוב לני בל הימים ונוי וזה הוא נ״ב שבח שנשאר לנו בל הימים אף בזמן שאין ביה״ט קיים, והנה בירושלמי (דף ל״ז ע״ג) לא הביא אלא מימרא דרב ודל שם רב אמר מתחילה צריך להתחיל בעבר הנהר ישבו אבותיכם וגו׳ ואקח את אביכם וגוי ואפשר שבא״י לא אמרו אלא הגדה דרב ולא אמרו הוספה דשמואל, אבל בבבל הנהינו לומר גם דשמיאל וכן אנו נוהנין ומתחילין דשמואל מפני שהוא פסוק של תורה ואח״ב אמרינן הגדה דרב שהוא פסוקי דיהושע. ב. שאלה. למה שנו חכמים במשנה תמיד שאינו מן המובן ולא שנו שהוא מוקצה כמו שאמרו בגט׳. תשובה. שאלה גדולה שאלת ודבר זה נונע בעיקרי דיני מוקצה ואין כאן מקום לבאר ואומר רק בקיצור כי יש לדקדק עוד למה אמרו שאינו מן המוכן [עי׳ משנה שבת פ״ג] ולא שאינו מוכן בקיצור, ונראה דהנת מוקצה פי׳ שהוסר ונעתק מהשתמש בו והוא נגזר ממלת קצה שרבר אשר אינו רוצה להשתמש בו תשמיש הרגיל כי אם מכינו לתשמיש מיוחד מניחו בקצה מיוחד וע״ב נאמד ג״ב בדבר שהוא מיוחד לע״ז מוקצה לע״ז, וכן מקום שמניחין התאנים להתיבש נקרא מוקצה הצד״י בסגול, והנה דבר שהקצו אותו בידים ויחדו אותו לדבר מיוחד ולא רצו להשתמש בו בשבת ראוי לקרותו מוקצה, ודבר שהבינו אותו בפירוש להשתמש בו בשבת ראוי לקרותו מובן, אמנם דבר שלא הכינו בפירוש אלא דמסתמא דעתו להשתמש בו ראוי לומר עליו שהוא מן המוכן דהיינו שסתמו מוכן הוא, אמנם דבר שלא הכינו וגם מסתמא אין דעתו להשתמש בו ראוי לומר עליו שאינו מן המוכן, ועפ״י הצעה זו צריך לבאר כל מקום במשנתנו, וכאן א״מ להאריך. שאלה. לברר פירוש דנולד וטעמא דמורה ר, שמעון בנולד גמור דאסור כדאיתא בתום׳ עירובין מ״ו ע״א ד״ה כל שכן וביצה ח׳ ע״ב. תשובה. נולד נקרא דבר שעכשיו עדיין אינו בעולם ושעתיד להיות נולד כמו הקנה לנולדים בגיטץ י״ג ע״ב ובמו הנודר מן הילודים מותר בנולדים בנדרים ו׳ ע״ב, וכמו שמוקצה נקרא על שם שבין השמשות הוקצה מלהיות מוכן לשבת כמו כן נולד נקרא ע״ש שבין השמשות לא היה עדיין בעולם והיה אז מן הנולדים לעתיד לבוא, והנה ר׳ שמעון דלית ליד. מוקצה וראי לא ס׳־ל דמוקצד. מותר פי׳ דמותר אע׳ים שהקצה אותם מדעתו דאם ידעינן דהקצה אותם מדעתו ודאי אסור אפי׳ לר״ש אלא דר״ש סבר דמסתמא לא מקצה אינש מדעתו מידי דחזי לי׳ כמו שפירש רש״י ריש ביצה בד״ה קא סלקא דעתין וס״ל לר״ש דמסתמא הכין לצורכו כל מידי דחזי לי׳ והכל מן המובן חוץ מהני מוקצה דמודי בה ר׳ שטעון, והנה נולד גמור דלא היה