Jeschurun · 1923-11-01 · Heft 11-12 (November 1923) · p. Seite 3

ג אגרת מן החפץ חיים S והרי כלנו מבקשים: ותן הלקט בתורתך. ואיהא בבמה ספרים קדושים ובפרט בספר הזוהר הק׳, כי במעמד הר סיני שהיו שם כל הנשמות נתן הקב״ה לכל אחת מהן חלקה המיוחד לה בתורה, וכל אחד יבול להשיג חלקו זה, אם רק לא יתעצל מלעמול בה. ובלל מסרו לנו חדל: יגעתי ולא מצאתי אל תאמין. ועל כן, מן הראוי והמחויב שכל אחד מכם יפריש מימי נעוריו שנים אחדות לתורה, שזה יהיה ליסוד לו לבל ימי חייו. והרי אנו אומרים בכל יום: והאר עינינו בתירתך — ולא נבוש לעולם ועד. בי מי שנתן לו הש״י שכל ישר שעי״ז היה ביכלתו לידע כמה מסכתות, ואפשר הש״ס כלו, והוא התעצל בדבר בעודו בעולם הזה, מפני שהיצר פתהו שהוא יוצא ידי חובתו להיות יהודי טוב במה שיש לו ידיעה שטחית, אז יהיה לו מזה בזיון גדול. ולא על שנה או שנתים או יותר הבדון הגדול הזה, כי אם לעד ולנצח נצרדם, וזהו שאנו אומרים: ולא נבוש לעולם ועד. על כן, ידידי, היו עמלים בתורה וה׳ הטוב יתן לכם הצלחה בלמודיכם ותהיו לשם ולתפארת בעולם־הזה לכל ארץ אשכנז, ובסרט לעולם הבא לפני הקב״ה, ויקוים בכם מה שאמר הכתוב (בדברי הימים־ב׳ טי׳ו) ואתם חזקו ואל ירפו ידיכם כי יש שכר לפעולתכם. ישראל מאיר הכהן מראדין. (מקום החותם.) ' שרת מהנאת ר מענדיל הארגויא ז״ל בעל גדולי טהרה*). ע״ד החזן מעיר סאבס שהוגבה עליו עדות בב״ד של שלשת שהעיד ע״א שאכל מריפוד" ושוב העיד עד אחר שמצאו כותב בי״ט והעדות הוגבה בפניו והכחיש לכל אהד כפני עצמו. — בעדות זו יש לעיין בשני דברים אחד שיש באן עדות מיוחדת ועוד שלא העידו בזמן אהד, והנה מהרמ״ם כ' סל״ז בשם רבנו ירוחם דשתי עבירות מצטרפין מיהו י״ל דהיינו דוקא כששניהם מעטן א׳ כגון שזה העיד שגנב וזה העיד שהלוה ברבית דשניהם עסקי ממון הס והוי רע לבריות ומהרמ״ם עצמו ב' שלא סמך על דברי רי״ו. ובספק השני אלו היו מעידין על דבר א׳ הדין פשוט בנם׳ דשומעין דבריו של זה היום ושל זה למחר מיהו הנא דאיכא תרתי שלא העידו על דבר אהד וגם לא העידו כא׳ ודאי יש להסתפק הרבה. ולכאורה יש קצת ראי׳ מהא דאמרינן (פסחים קי׳יג) במעיד יחידי על חבירו דהוי מש״ר ואמאי הא אהני עדותו לעדן שאם יבוא למחר עוד אחד שיצטרף לפסול אותו, דבשלמא אי אין ב׳ עבירות מצמרפין י״ל דהוי כעין ס״ס שמא לא יעבור עוד ושמא לא יעבור אותה עבירה עצמה אבל אי מצטרפין קשה, ואפשר דמוקמינן לי׳ אחזקה שלא יעבור מבאן וא־לך. ויש להביא ראי׳ מפ״י דסנהדרין דף ל׳ דאט׳ ר׳ יוסי בר חנינה מודה ריב״ק לר״נ, ואמר ר׳ יוחנן דמילתא דפשיטא *) נמצאה בין כתבי ידו של הגרד״צ הופמן זצ״ל שייחד בשביל ה״ישורוף.