Jeschurun · 1923-11-01 · Heft 11-12 (November 1923) · p. Seite 5

ה בצבור וביחיד י5 * הרגש הוא תחת שמיך המאור הגדול המאיר לדרי ארץ. לו נתת שלימה ־כלילותינו וימינו. המחיתו להיות אמה וקנה מדה לכל קוי הרוח ולכל תוי הנפש. ממנו יסוד בעולמך, ממנו פנות ופונות. המחשבה לא תחול אלא על לשון־מורשה, והן הביעו ספק אם יש מחשבה בלעדיה. ואם יש גוזרים ואומרים, ביחוד בין חכמי תורת היפי, שאמנם יש ציורים בודדים האדוקים במציאות עצמה, ע״י הדמיון, אף הם ידעו, כי כללות המחשבה, סדורה, חתוכה, עצובה וגמר בשולה לא יצויר בלי לשון. בלשון החסידים: לא תוכל המחשבה לצאת מןה״איך שבנפש, להצטמצם צמצום אחר צמצום אם אין כלים, לבושי דבורים ומלות, מוכנים לה. בדברנו על עולם המחשבה, כללנו בו רגשות; לכל מחשבה יתלוו רגשות מאליפים, וכל רגש יתלבש בציורי מחשבות. והלשון — נחלת צבור שנולדה בין בני הצבור. ליחיד לא תסכון לשון שייצר בעצמו לעצמו יש מאין. לא רק מאשר לא יבינוהו אחרים, אלא גם באשר יסתם הלונות נפשו לעולמותיהם של האחרים, ומלחמת עולם בנפשו לבטא את עצמו, את יחידתו, — ולהבין את הרבים מה בלבו, ולהבין את אשר בלכבס. אף הרגש לא יוחל אלא על בטויי מורשה, על סמלי מורשה. ויהיו אלה מעשים וכלים, תנועות ונגונים וצרופי מלים. הקשר שבין הרגש וסמליו, יסודו בנחלת דורות. במורשת אבית, הסמלים נושאי הדגש; בלי סמלים — סמלי מעשים ודברים, סמלי מלים ואף סמלי רעיונות — אין לרגש על מה שיחול. הסמליג! לרגש כלשון למחשבה, אף המלים הן כלפי הרגש סמלים בלבד שיש בהם רמתה לרגש החל עליהם. והיחיד לא ייצר סמליו. לכל היותר, יפתחם במלאותו אותם את נפשו, בהתחקות רוחו במלואותם. וכאן הגשר בין נפש היחיד לנפש הצבור. את הסמלים ברא הכלל, הרבים אצלו מרוחם עליהם, מזיו קרני הוד שלומי האומה, ודורות אץ ספורות נדבקו דבקוח־רוח ברוח בסמלים ההם, והשיקו נפשותיהם בהם, ונצוצות רוחם נתעברו בסמלים — רוח הדורות בהם. ורנש היחיד ימצא ברכתו אך בסמלי הרבים. מדי פעם בפעם כאשר פי־ץ נחל רגשות חדשים, כעבור נחשול המית־לב על יחידים, ירדו לנבכי הספלים, ומולבשים בלבושי הוד נצחים עלו. הסמלים תמיד נתונים הם, ורק ההיאתם והארתם מסורה ליחיד. ומוצאם מאין? משמי מרומים. אין תחלה ומוצא להם, כי אין רגש ואין אמת ביצירת סמלים לעיני השמש. חדושם — הבל, תקונם — משבר, זניחתם — עץ אשר חטא, ועוד נשוב אל מוצאם. ולא רק סמלי מעשים יש, אלא גם סמלי מלים ורעיונות. הרגש אינו מעורה אלא בקבוצות רעיונות, פרות ורבות כנטיעית־ערן בסבך, אשר באחוז אדם באחד מהם יאחז בכלם. ואף יחסים וקשרים אלה, לווי זה וצוות זאת, אף הם מורשה ונחלה. עולם הרגש יוכת שאיה בפרוש היחיד מעל חיי הרגש של הרבים, מעל סמלי •מורשה. אץ רוח הצבור שורה אלא אל סמלי התחת,. מה שייצר היחיד לא נחן בברכת הרבים. ומנין ליחיד כלים לנסך רוחו עליהם, שנפשו תתחולל ותתחונן עליהם, אם עולם הסמלים הוכה חרם.