Jeschurun · 1923-11-01 · Heft 11-12 (November 1923) · p. Seite 6

6 בצבור וביחיד ו בעולמך כאלו נתן דרור ליחיד לחדש רגשותיו חדשים לבקרים ולהלבישם סות סמלים. אחדות־עם תתפורר לרסיסים, הנפשות נרגרים מדרדרים, אין כאן נפש עם, נחרבה רוח הצבור. והרגש אשר תלית עליו כל שלטי הגבורים, לא ראיתיך שם לב לתקנו בברור נדול לפדותו משבירתו, הוא הרגש האמפירי, לבל צמצומיו, השבוי בבל קליפות המציאות — וכי יכל הוא שיהיה לפלס ולמשקל לאמת, וכי א־ן לבנות על אשיות־ אלה היכלות לאלהי עם ועם, ובכולם ינוח הרגש ומאורו יתלה במרומיהם, יען כי רגש היחיד הוא, ואין בו משקל, ואין בו מתכנת, ואין בו מרה ואמת מדה. אין דרך ליחיד לחיות את רגשותיו יחידי, זקוק הוא לזכות הדורות שלפניו. אס תעה ויצא מהיכלי הרגש של עמו, נסח מעל קרקע מטעו ולא ימצא עוד דרך, והחליף עולם בעולם אחרים, שלו בשל אחרים, אל ישלה בנפשו שעמד על עצמו, לא, אל» — נתק מעל עמדו ובקש מעמד בשל אחרים ולא ימצא. והסמלים לרגש — באותיות וכדברים לרוח המרברח. דוקא באשר אין ספק בלשון ובמלים וברוח ממללת, דוקא באשר לא תנענה המלים עד נבכי הנפש, עד "קדמות הרוה", עד ה״אין" שבנפש, למקום אין טעם וטענה ושקול רעיונות, אלא — אמת וקבע, הלך רוח ורעות נפש שאין להם פתרונים, דוקא על כך נתנו סמלים לישראל, כמלים שהם לשון המדברת אל הנפש לא באמצעות מלים אלא במעשים ובממשות, והנפש — יבולה היא שתדבר בהם ותסער עד עמקי תהומה. מערכת המצוות זוהי לשון ערוכה ושמירה. כשם שלשון התורה היא נוף לה, בך המצוות הן גוף לתורה. גוף חי בחיי הוד. וחיי עד. וכה אמר ר' יהודה הלוי; כשם שאין אדם יודע בפגמו בבריה קטנה באיזה אבר תלויים חייה, כך אין אדם יודע בגוף גדול זה של כלל המצוות, איזו מהן שקולה כנגד כולן והנוגע בה ננע בצפר •נפשה של האומה. ועל ירי מעשי הסמלים;־בצר עגול נשימה ליהיד אשר בעלויו ובמלואו תנוח רוח הטוב על האדם, אויר נשימה אשר בו לא תצאנה הרעות. והטוב יהיה מבע לאדם, ואך טוב — בחירתו. ודוח אלחים מרחפת על פני האומה שהיא כולה בתורה חיה וכל חייה הורה. "ששים רבוא אותיות לתורה וששים רבוא נפשות לישראל וכל נפש מישראל שרשה באות או באותיות מן התורה" ועל ידי התורה, על ידי מעשי התורה יוצר עגול הנשימה בישראל ויקבע אפי של קדושה לישראל, על ידי התורה נעשה — ישראל, יעשה ישראל לתורה. והתורה —. יציר כפיו של יוצר עולם, ורוחו בתורה, ורוחו בעולם, פתוחי רוחו גלומים ליודעי יחודו בעולם ובתורה. "ואין בן דור בא עד שירעו כל ישראל ליחד יחודים* במיחדים הנחלים, והיה בל ישראל לתורה ורוח אלהי התורה מחוקה בכתב נשמתם. אלהיש אחד, ותורה אהת, ועם אחד — כשלהבת בגחלת. גורל עבר ועתיד לא ימסר ליחיד ולרגש היחיד, אלא לרוח הלאום כלו. אכן, רוחות הדורות יתעביו ביזדדים, ורוח העם ינוח בהם, הם יסבלו את הרות וישאוהו בעולם, זה תפקידם הנדול, והם מלאו תפקידם, עד כמד, שהיו לנושאי משך הרוח־,