Jeschurun · 1923-11-01 · Heft 11-12 (November 1923) · p. Seite 7

ז בצבור ו בי ה יד 7 דוה האומה, בין היהירים ובהם — אבל למעלה מהם: בלשוןובדם, בתורה ובמברת דדיהם, ובמצוות הנעשות בין האנשים. ורוח האומה הוערה ממרומים ואדוקה באלהיה, אלד,י העולם. זהו המובן של הברית, ברית בין אלהים ועס־אלהים, בין אלד,ים ונפש העם. רוח האומה לא תרע נעורים וזקנה, היא שעמדה על הר סיני ועדין היא עומדת לרגליו, רקוע הוא הסיני על שמי הרוח של העם, ונצוצות לבתו יררו ללבבות, ולכל ישראל, לבל האדוקים בעם. ואלהיס נתן מסיני חוש ששי לחוש בו את ההויה האלהית, ואת המציאות הדתית. בנבואה קטנה היא שורה בלב אדם מישראל, והחיים הדתיים בתוך העם הם כהיי נבואה לדעת ולהודע ולהודיע לעצמו ולכל באי עולם. היחס הזה בין עם ואלהיו הוא המצין את היהדות יחם היחיד אל האלהים. הוא התוצאה מזה, פרי נופי עולמים. זוהי התוחלת הגדולה, הצפיה הנהלה לעם של יחידים, ליחידים גדולים, על פצע תפארת העם ובתוך העם. ועל כך נכרתו בל הבריתות, ברית אבות, וברית סיגי, וכל הבריתות בשעת תשובת הגוי כלו אל נפשו — בימי יאשיהו ובימי עזרא. לנשחט אז יצר הרע'של עבודה זרה. וברית היתה גם בן קבלת העם כלו את חתום המשנה, וסיום התלמוד והבור השולחן ערוך. קימו וקבלו עליהם ישראל, קימו מד, שקבלו מכבד. וראה נא פרי, ראה — סמלי מורשה לא נתחדשו בלם בסיני, רובם מימי האבות, מימי קדומי העברים, נתקנו ועצבו בסיני, והתודה ברוחה מלאתם, מהודה נתנה עליהם, ואת פניהם חדשה. ואף הרבה מתורת האבות השאירה בתקפה, ואף בחכמת האיות והעברים הקדמונים בחיים ובמשפט יש שקבלה וקימה התורה. "תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב". מורשת אבות וצוואת אבות, ואין סתירה לבך, שהתורה כלה הדוש ונס, כל תיבה בה. אלא — סמלים לא נתנו לחדוש, סמלי רגש ותורה. היחידים אין בכחם הרפה להונות עם עולם מנתיבות עולם, הדורות לא יעבתון אורחותם. ואם נדמה לראות יחידים ואף דור שמדו כתורה, אל יפול רוחנו עלינו, גורל העולם והתורה בידי אלהים, לא אנו חולשי חלשים על עולם בלו. לא עמדתי כאן על פתחי היכלות אשר בהם מדור התבונה ואשר בהם מדה וקנה מדה לאמת — היבלות שלפני ולפנים. ובכל צפיתי אצפה לראות בהגלות זיו התורה בישראל, לנשם באויר היי נשמות בהברה ישראלית שלמה על אדמת ישראל — חיי תורה. לא אוסיף, כי אין סוף לדברים, וחותמני בשלום רב. ושלך אני א. מ. ליפשיץ. \