Jeschurun · 1923-11-01 · Heft 11-12 (November 1923) · p. Seite 11

יא על עני ן השעות הנזכרות בתלמוד 11 ביאת אורו אבל אין הדבר כן שגט׳ ערוכה בכל הוא וכ״ב התום׳ במס׳ שבת דף ל״ה ע״א בדה״ט תלתא ריבעי מיל וכן בסשח־ם בדה״ט ר״י אומר ויו׳ וני דזה כלל גדול מה שאמרו היום הוא י״ב שעות הוא מהנ״ח עד שקה״ח ולכן היום שבחורף נראה גדול מהלילה שבקיץ שבאמת שניהם שוין והיינו מפני שעד הנה״ח הוא התחיל להאיר ועדיין הוא לילה עד הנה״ח וכן משקה״ה עד צה״כ וזה ידוע הוא וא״צ להביא ראיה על זה וא״כ מה שאמרו בגט׳ היום הוא י״ב שעות הוא מועד,"ח עד שקה״ח וא״כ הח׳ מיל שעד הנה״ח ואהר השקיעה אינן בחשבון ונשארו ל״ב מילין שהן ח׳ פרס׳ בי״ב שעות וא״ב ד׳ מילין שהוא פרסה הוא שעד. ומחצה עכ״ל הנר״א.— ואדי עומד ומשתומם על דבריו דאם נחשוב תחילת השעות מהנה״ח מה הק׳ התום׳ הרי כל שעה ראשונה וטכ״ש תהילת שניה תהיה אחר הנה״ח ואין לומר שהשעה היא א׳ מי׳יב מהזמן שמהנה״ח עד שקיעתה ומ״מ סברו התום׳ שהמספר בנט׳ כאן מתחיל ע״כ מעה״ש מדאמרינן בנט׳ בדף י״ב ע״א דיהבינן להו(לעדים להצילם מהיותם מוזמים) מתחילת שעה ראשונה ובדין הוא דניתיב להו מעיקרא מפי אלא בין יממא לליליא לא טעו אינשי ולילה בדין תורה היא קודם עה״ש זה אין לומר דא״כ תהיה החמה במזרח הרקיע עד חצי שעה שמינית והרי אמרינן התם דבז׳ חמה במערב וה׳ בחסדו יאיר עיני בתורתו להבין דברי חכמיס וחירותם. ובאמת מוכח גם כן ממה שב׳ התום׳ בברכות ג׳ ע״א גבי ג׳ משמרות שבלילה שסוברים כדעת תה״ד וכמש״ב המגן אברהם בפי׳ נ״ח וא״כ נם כאן בוודאי דעתם כן. ולעדן מה שהקשה ה׳גר״א על הגרסא שלפנינו שהרי תלמוד ערוך מסיק בתיובתא על מ׳יד שיש ה׳ מילין מעה״ש עד הנה״ח כבר הבאתי לעיל מהרבה פוסקים ובתוכם מתום בכמה מקומות שפסקו כר״ע וכעולא וכתבתי טעם לזה בשם מעי״ט. אף שכתבתי שדעת הרמב״ם לפענ״ד אינה כסברת מעי״ט מ׳׳מ הפוסק־ם שכתבו להדיא שיש ה׳ מילין מעה״ש ער הנה״ח ע״כ צריך ליישבם כן. וכתבתי נס כן בעז״ה שהתוס׳ בפי ב״מ ובמגילה ובזבחים נ״ו ובמנחות כ׳ כתבו ד׳ מילין משום דהתם קיימי אליביה דר׳ יהודה למירטי מדידיה אדידיה (ועוד הכא בדף י״א בפסהי׳ בלא״ה ניחא דקושייתס אליביה דרבא ודוק היטב). — הנה נתברר בירור גמור שדעת התום׳ כדעת תה״ד. ואין זה נוגע כלל למד. שאנו יודעים מן המוחש שיש י״ב שעות ההשויה מהנה״ח עד שקה״ח בתקופת ניסן ותשרי ושהלילות הארוכים לא תשוונה לימים הארוכים אלא כשנחשוב היום מהנה״ח עד שקה״ח כי השעות הזמניות הנהוגות אצל דיני התורה אין להם עדן לחלוקתנו של היום לי״ב שעות, ההשויה שאינן שעות אמצעיות באורך אמצעי מכל שעות זמניות המשתנות בימות השנה אלא נקראות שוות משום שהן שוות ביום ובלילה ושוות בקיץ ובחורף. וזה שלא כמו שהק׳ הנר״א וכן ראיתי שהבינו הרבה מן האחרונים שדעת תה״ד והתום׳ תהיה ששעות ההשויה שוות בימי תקופת ניסן ותשרי לשעות זמניות וחשבו שלדעת תה״ד בב׳ פרקים אלו שוד, יום ההורה שהוא מעה״ש עד צד.״כ (שהוא ד׳ או ה׳ מילין אחר שקה״ח לפי שיטת ר״ת) ללילה וכיון שהיו בקיאים במציאות הטבע דחו שיטת תה״ד בב׳ ידים שהרי החוש מכחישה כמו שהבאתי לדונמא לשון הנר״א