Jeschurun · 1923-11-01 · Heft 11-12 (November 1923) · p. Seite 13

יג על ענין השעות הנזכרות בתלמוד 13 אורך היום מתקצר מעט בחורף ומתארך נקיץ כי שיעורים האלו קשים מאד לעמוד על בוריין ע״י חוש הראות בי יש סיבות לאין מספר המבלבלים הרואים ומטעים החשבון כנץ אור הלבנה ושינוי זבות דאויר ההווה נין ע״י עננים בין ע״י קיבוצי עפר ואבק דק המושלכים לפרקים מהרי שרפה אל גובה השמים ומטנפים אויר השמים לפעמים איזה שנים ועל ירי כן משנים או שמקצרים או שמאריכים משך הנשף כידוע לחוד המכבים וליודעי חכמת המעטעאראלאגיע (אבל חילוק זכות האויר בין ארצות קרות וארצות חמות אינו משנה אורך הנשף). ועוד יש לומר שהרמב״ם כי שעות זמניות דרך קצר כיוון שבארצות הננב שחיה שם בקירוב. הוא כן (וראיתי שיישב בן גם בס, אור היום להר״ר אריה ליב מקראטינגא שנדפס בווילנא). עכ״פ במדינותינו יהיה שלא בדיקדוק כלל לחשוב שינוי אורך הנשף כסי אורך היום והשעות הזמניות. היוצא מזה שבתחילה צריך לחשוב במה מעלות תחת האופק עומד השמש ע״ב מינוטין אחר שקה״ח בא״י בזמן שווי יום ולילה שהרי ילפינן שיעור זה מבריחת לוט שהיה בא״י ומצאתי שאז עומד אמצע השמש ט״ו מעלות ונ״ג חלקים (באגענמינוטען) דהיינו בקירוב מ״ז מעלות תחת האופק (מי שרוצה לעמוד על תוכן חשבון זה צריך לדקדק שהנץ החמה היינו הראות שפחה העליונה ונם צריך לדקדק על הגבהת זהרוריה ע״י האויר (אטמאזפארישע שטראהלענברעכונג). לפי״ז הארת הרקיע על ידי זהרורי החמה בעמדה מ״ז מעלות תחת האופק היא שקראוה רבותינו עלות השחר ועפי״ז נוכל לחשוב בקל זמן עה״ש בבל מקום ובכל זמן. ובל זה על פי שיטת הרמב׳ים אבל לשיטת רש״י היה צריך להשוב א׳ מי' מלבר בערב ובבקר לזמן הנשף דהיינו א׳ טח׳ מלגיו מי״ב שעות שוות דהיינו שעה ומחצה (ולפופקים שב׳ ה׳ מילין יעלה עוד יותר דהיינו א׳ מו׳ מי׳יב שעות שהוא ב׳ שעות שלמות) והעליתי ע״י חשבון שבשעה ומחצה קודם הנה״ח עומדת החמה ברוחב א״י ובזמן תקופות ניסן ותשרי י״ט מעלות תחת האופק ומשו״ה נ׳ לענייד שיטת הרמב״ם בזה עיקר כי דבר ידוע הוא שאף ע״י אינזטרומענטע המדוקדקים מאד א״א לראות התחלת הארת הרקיע בשחר קודם שיעלה השמש לכה״פ י״ה מעלות תחת האופק. היוצא מחק־רתנו בע״ה לשיטת הרמב״ם: א) הי״ב שעות הזמניות יש לחשבם מהנה״ח עד שקיעתה תחת האופק. ב) שיעור מהלך מיל הוא כ״ד מינומין שלנו. ג) זמן עלות השחר הוא בעמוד החמה בקירוב ט״ז מעלות(נראדע) תחת האופק. תקוץ טעיות. דף ק״ט תיבה אחרונה הנמע; צ״ל הנמנע. דף קףי שורה א,: בעננין; צ״ל בענין. שורה ג': שביה״ש אינו עי/ צ״ל שביה״ש אינו מתחיל אלא. דף קי״ד שורה כ״ב: א' פח' מי״ב שעות; צ״ל א, מיו״ד מי׳״ב שעות.