Jeschurun · 1923-11-01 · Heft 11-12 (November 1923) · p. Seite 20

20 חד׳ט־האביב ובכל שנה ושנה, בהגיע תור האביב; נבל שנה ושנה, בנתק האדטה את מוסרות החורף; בכל שנה ושנה, בעת אשר יחנ הטבע את הנ האביב — אז יקרא ה׳ אל עניי עמו, אל אלה הנאנחים והנאנקים, אל אלה חסדי התקוה, אל אלה המיואשים — "שמור את חדש האביב כי בו יצאתם מארץ מצרים" "ראשון הוא לבם לחרשי השנה״ — לבם הוא ראשון ולכם הוא אחרון! ואס גם ימשכו ימי החורף, ואם גם יארכו ימי הרעה, ואם גם ירבו ימי החושך — סוף האביב לבא; יהמו ירעשו ויילילו אלה הרוחות הסופות והזועות— ואותך ישראל לא יזיזו ממקומך, אותך לא יעבירו מן העולם; תשחק, תלעג להם! המה יכלו, ואתה תעמוד, ותשוב ותפריה, תרבה ותגדל, ותהיה לתפארה! צאו וראו, עניים סוערים, לא נוהמים, כעצי הגן והיער: אמנם כן, יש לעץתקוה, אבל מי ימנה את ההרפתקאות שידן הדה עליו מעת אשר התקדרה עליו השמש ויגיעו ימי הסתו! מי ימנה את הסופות והסערות, אשר באו מארבע רוחות השטים, דאחזו בצמרתו ויפרפרוהו, דקצצו את ענפיו, וישלחו את חצי קרתם אל לבבו ויחכו עליו מטרת עז ויעטפוהו בםעטפות בד קרח ושלג, ויניפוהו ויביאוהו לכל רוח — שלו לא ידע כל ימי הסתו והחורף! והנה עברו ימי הקור והטה התעוררו לתחיה ולחיים חדשים! ומה אבדו? את העלים? — הלא כבר הוריקו! את הענפים והבדים, שנקצצו מהם? הלא כבד נבלו! אך אלה הבדים החיים, האחוזים בלבבו בחזקה, המה סבלו עמו יהד בסופה וסערה, קרח וקרה, עמו נכפפו ונשוחו לכל רוח, עמו התענו תחת כל רוח רעה ואכזריה, אבל כל הדוחות לא יכלו לנצחם ולהרחיקם מעל אביהם. ואתם, שלומי אמונ* ישראל, המתהלכים בעצבון ובדאגה על עתידות ישראל, אתם הרואים את מספר הנאמנים בבריתו של הקב״ה הולכים ופוחתים, ומספר הבוגדים הולכים ומתרבים; אתם הרואים את הלבבות מתמעטים, ואין להם הכח, לעמד בפני התאוות העזות והנסיונות הקשים; וסערות הזמן מתחזקות ומתגברות, ומי יעמד בפניהם? אם יעלה על לבבכם לאמר: ברבות הימים אנו נצערים, בסגות הזמנים אנו מתדלדלים, קרב קצנו, אבדה תקותנו — לא נאמנה את אל רוחכם! בכו בבה לבוגדים, אבל אל תעצבו ואל יפל לבבכם! בכו בבה להולכים מאתנו ואל תבכו ואל תנודו לנפשכם! אנו יכולים להתקיים בלעדם, אבל המה—אוי ואבוי! הלא תדעו, הלא תבינו, כי הדור הבא אשר •בנד! רק על ידי אלה, שנתנסו בנסיונות קשים ונמצאו שלמים, שעברו עליהם סערות נוראות ונתקיימו, שלא הלכו בעצת רשעים, ולא נתעו אחרי תעתועי המתעים הרבים והעצומים — הדור ההוא יהי־ דור בריא וחזק מצורף ומזוקק, וכעץ שתול על פלג* מים, אשר מריח מים יפריח, הוא יהיה בהגיע האביב הקרוב לבא במהרה. את אלה הנאמנים חזקו, להם הוסיפו בח ועצמה, את אותן ההרגשות, אשר נתן הקב״ה בנפש ישראל בעת התחיה הראשונה, ביציאתו ממצרים, את המחשבות, אשר האיד בהן את רוחו, את השאיפות, אשר עבד בן את לבבו, ואת התעודה, אשר שם אז לפניו, את הקנינים, אשר הקנה אז לבריאתו החדשה, — הן הן המחשבות. וההרגשות, השאיפות והתעודות, אשר בן חיי ישראל ונצחיותו תלויים —אותן קבעו