Jeschurun · 1923-11-01 · Heft 11-12 (November 1923) · p. Seite 22

22 לצדקת בניו של רבן גמליאל בב העברה אמר להו רבנן מותי ם״ל וכו׳ והייבין אתם לקמת אפי׳ לדברי חנמיס (עיי״ש פרש״י). ומכאן חימר. לפרוש רבד יונה ז״ל שפירש בדעת חכמים כי לאחר חצות אץ צריך לקרות. וכעין זה תמה בס׳ שאגת ארי׳ (דיני ק״ש סי׳ ד־) על שטת רבנו יונה ז״ל מתוך סונית הירושלמי, ואיני יודע מדוע לא הקשה גם מתלמוד בבלי כן, כמש״כ. ׳ והנה בכתבי אא״ז מו״ר הנ״ל ז״ל מצאתי הגהה קטנה שנתכון בה לתרץ קושיא חמורה זו בדרך פשוטה ובלשון קצרה שהוא מועט המחזיק את המרובה, וכדרכו ז״ל. וזה לשונו שם: לענ״ד נראה דהכי מספקי להו [לבני רבן גמליאל] כיון דממשתה חתן קאתו, ובמצוה הוו עסקי [עד לאחר חצות] לא קנסוהו רבנן דלפקעינהו ממצות ק״ש על שעברו הסייג לפי דעת רבנו יונה. עכ״ל. וזה כדעת רש״י במס׳ סוכה (בו. בד״ה משום וכו׳), דלדידן דסבירא לן שהעוסק במצוה פטור מן המצוד, שושביני החתן פטורין מק״ש, עיי״ש היטב. ובזה :כונו דברי רבנו יונה ז״ל. וכן מצעו במשנה שסתם משתה נקרא משתה נשואין, עיי כריתות (טו.). ויצא לנו מזה דין חדש, שאם עברה חצות לילה ולא קרא ק״ש מפני שהי׳ טרוד בטרדת מצוד, אז נם לשמת רבנו יונה ולדעת חכמים חייב הוא לקרות כי בכנון זה לא הפקיעו חכמים מצוחו, אלא דבטוש״ע או׳יח סי׳ ע׳ לא נפסק כדעת רש״י אלא כדעת התום׳ ששושביני החתן חייבין בק״ש. ועיין מה שכ׳ הר״ן ז״ל כפ׳ להרי״ף במם׳ סיכה שם בתרוצו השני שעד כאן לא נחלקו על רש״י ז׳יל אלא לאהד נשואין עצמם בשאר ז׳ ימי המשתה אבל בלילה הראשון כל בני החופה פטורין מק׳ ש לדברי הכל כמו החתן עצמו. ולפי״ז דברי אא״ז דל נכונים מאד לישב דעת ר״י דל [ושכן גם שטת הרמב׳ים ז״ל, כמבואר בשאגת ארי׳] כי בני ר״ג באו ממשתה התן בלילה הראשון של נשואין ולא עברו בפשיעה על זמן קי׳ש אלא שהיי פטורים לד״ה משום שהיו עוסקים במצוד, ולפיכך נסתפקו אם יקראו לאחר חצות משום שאץ לקונסם אי ד רבנן סברי שזמן ק״ש מן התורה אינו אלא עד חצות והשיב להם אביהם שהם חייבים לקרות. ולפי פי׳ אא״ז ז״ל לא יפלא כבר על בני ד" נ שעביו זמן מצות ק״ש של ערבית ולא נמנע רבנו הקדוש מלהזכיר מכשול כזה שאירע לדודיו (ואולי גם אביו היי ביניהם) במשנה ראשונה שלו, א״ו לא הי׳ כאן שום;עון אשר חטא, כי בכעה הזכיר שמבית המשתה באו ועסוקין במצוד, היו וכדין עשו. וכ׳ הרשי״א ובן הרא״ש פ״ק דברכות סי׳ טי: וכן דר״ג דמתני׳ דוקא עד שיעלה עה״ש היכא דלא אניס אבל אניס ובל לקרות עד הנץ החמה ובניי של ר״ג לא היו אנוסים אלא נמשך לבס אחרי המשתה. עכ״ל. ולפי זה נ״ל שכך אמר להם אביהם: אס עלה כבר עה״ש ועדיין לא קראתם אה שמע אינכם צריכים לקרות כי אינכם אנוסים כלל ולפיכך אין לכם רשית לקרות עד הנץ החמה שהרי לא הייתם עסוקים במצות שושבינות עד שיעלה עה״ש [כמובן למעיין בד׳ הר״ן שם שזהו כל עיקר העסק במצוד. הפוטר אותם] רק נמשך לבכם אחר המשתה, אבל אם לא עלה עדיין עמוד השחר חייבים אתם לקרות כי במה שעברתם על זמן החצות אין עברה, כי פט־רים הייתם מפני העסק במצות שושבינות