Jeschurun · 1923-11-01 · Heft 11-12 (November 1923) · p. Seite 23

כג לצדקת בניו של רבן גמליאל 23 ולא קנסו חכמים בכגון זד. להפקיעכם מן המצוה. וק״ל. ולפי״ז אין הכרח לפרש כמ״ש בב״י אד ח סי׳ צ" פ ובדרכי משה שם ומג״אס׳יק ג׳ שבני רבן גמליאל פושעים היו ונמשך לבם אחר המשתה או במשתה הרשות נשתברו, כי לפמש״ב אא״ז ז״ל לא ודתה כזאת כישראל, רק אביהם שאל אותם אולי היה כך, ואתי שפיר. [שוב ראיתי בישועות יעקב סי׳ צ״ט שנגע בזה לענין ההוא זוגא דרבנן וכו׳ עיי״ש. ותמיהני שלא ביאר כן במעשה דמתני׳, וכמש״ב לעיל]. ד״רי; משה אויערבאך. הקרבת קרבנות אתי■ חרבן הבית.1) לפתרון השאלה אם קרבו קרבנות עוד אחר חרבן הבית השני צריכים א) לברר אם ע״9 הדין מותר להקריב אחר ד,חרבן; ב) לחקור אם יש ראיות או רמזים שקרבו אחר ד,חרבן או שלא קרבו. א. המקור העקרי על אודות היתר הקרבנות לאהד החרבן הוא המשנה בעדיות פ״ח מ״ו: אמר ר׳ אליעזר שמעתי כשהיו בונין2) בהיכל עושין קלעים להיכל וקלעים לעזרות אלא שבהיכל בודן מבחוץ ובעזרות בוני} מבפנים אמר ר׳ יהושע שמעתי שמקריבים אע״ם שאין בית * ואוכלין קרשי קישים אע״פ שאין קלעים קדשים קלים ומע״ש אע״ם שאין חומה שקדושה ראשונה קדושה לשעתה וקדושה לעתיד לבוא. המשנה הזאת מובאת בתלמוד הבבלי בשלשה מקיפות: מגלה י;, ישבועות ט״ז., זבהים ק״ז: א) מגלה י׳: איד יצחק-שפעתי שמקריבין בבית חודו בזה״ז קסנר ביח חוניו לאו בית עי׳ז וקדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבא דבתיב כי לא x) ספרים ומאמרים אשד השתמשתי בהם (זולת התלמוד ומפרשיו ופוסקים): א) שאילת יעב״ץ של רז יעקב צבי עמדין אלמונא תצ״ט. ב) דרכי הוראה של ר' צבי הירש היות זאלקווא הר״ב. ג) דרישת ציון של ר׳ צבי הירש קאלישער מהאדן תרב״ו. ד) דורות הראשונים שר ר' יצחק אייזיק הלוי ח״א כרך ה, פראנקפורט תרע״ח. ה) B. Friedmann-Grätz. Die angebliche Fortdauer des Opferkultus .(1848 nach der Zerstörung des zweiten Tempels (Theolog. Jahrbücher ו) 1849 Friedenthals Angriffe hiergegen in Fürst’3 Orient ז) ,Friedmanns Replik ebendas ח) -Derenbourg, Essai sur l’histoire et la geographie de la Pa 1867 lestine, Paris. מ) 1901 ,Schürer3, Geschichte der Juden I י) .1908 Grätz4 Geschichte der Juden IV 2) בבנין ב״ש בימי דריוש ואולי גם בבית הורדס.