Jeschurun · 1923-11-01 · Heft 11-12 (November 1923) · p. Seite 24

24 ה כ רבת קרבנות אחר חרבן הכית בד באתם ע״ע אל המנוחה ואל הנחלה מנוחה זו שילד, נחלה זו ירושלם מקיש נחלה למנוחה מה מנוחה יש אחריה היתר אף נחלה יש אחריה היתר .. . [וקא הדר רי׳י] משום קושיא דרב מרי דמותיב רב מרי קדושת שילה יש אחריה היתר קדושת ירושלם אין אחריה היתר ועוד הנן (זבחים קי״ב) משבאו לירושלם נאסרו הבמות ולא היה להם עוד היתר והיא היתד, נחלה. התלמוד חסץ לתלות3) קדושת מקום המקדש אחר חרבנו במחלוקת ר״א ודיי בעדיות שלדעת ר״א בטלה ולדעת ר״י לא במלה אך רביגא מוביה שיובל להיות שגם ר״א סובר קדושה ראשונה קדשה אף לע״ל אך לא שמע את הדין הזה מרבותיו ואפשר שטעם שמועתו שהיו עושין קלעים דוא רק משום צניעות. תוצאת הסוגיא היא שלדעת ר״י בוראי מותר להקייב קרבנות במקום המקדש גס לאחר הרבנו ואולי גם לדעת ר״א. ב) שביעות ט״ז. שנינו במשנה (י״ד) אין מושיפין על העיר ועל העזרות אלא במלך ונב־א ואורים ותומים וסנהדרין של ע״א ובשת* תירוה ובשיר וב״ד מהלכין וב׳ תודות אחריהן ובל ישר׳ אחייהן הפנימית נאכלת והחיצונה נשרפת וכל שלא נעשית בכל אלו הנכנס לשם אין חייב עליה — על גרסת המשנה חולקים (ט׳יז.) אמוראים איתמר רב הונא אמר בכל אלו תבן רב נחמן אמר באחר מכל אלו תבן רב הונא אמר בכל אלו תנן קסבר קדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבא [כי בבית שני לא היה מלך ולא היו אורים תומים וע״ב הקדוש אשר קדש עזרא לא היה קדוש אמתי אבל לא היה צריך כלל כי הקדושה הראשונה לא בטלה וכל קדוש עזרא היה רק זכי*] רב נחמן אמר באחת מכל אלו תנן קסבי קדושה ראשי קדשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבא ועזרא קרישי קדיש ואע״ג דלא היו אירים ותומים התלמוד חפץ לתלות פלונתת ר״ה ור״ב בפלוגתת התנאים בעדיות: תנאי היא דתניא אר״א ♦שמעתי כו• מכלל דר״א סבר לא קידשה לעי ל וגם פה דחה רבינא דילמא כ״ע קדושה ראשונה קדשה לע״ל ומה שמצריך ר״א את הקלעים הוא רק משום צניעות. לפי זה נס תוצאות הסוגיא הזאת שלדעת ר״י בודאי מותר להקריב קרבנות במקום המקדש אף אחד חרבנו ואולי גם לדעת ר״א. s) פירשנו שדברי התלמוד תנאי היא מוסבים רק על מה שאמר התלמוד קסבר קדושה ראשובה קדשה לשעתא ולא קדשה לעתיד לבא ובן פי׳ הר״ר חיים בתוס׳ ד״ה ומאי דכ״ע מודו דמשבאו לירושלם נאסייו הבמות ושוב לא היה להן התר — אמנם היה אפשר לפרש שתנאי היא מוסב על רב מרי ותנאי היא ר״ל אם יש היתר במות אחר קדושת ירושלם ואז הנחת התלמוד שד׳ אליעזר סובר שקדושת בית שלמה אינה נמשכת בלי חומות ובמות הזרד להיתרן ובאמת מפרש התלמוד ככה את דברי ר״א לדעת ריש לקיש (זבחים ק״ז:) ועל כן לא הקשה על ר״ל מה שהקשה (במגלה) רב מרי על רב יצחק כי ר״ל יובל לתרץ שהוא סיבר כר״א אבל רב יצחק הדר מסברתו שהותרו הבמות ולא השיב לרב מרי שהוא סובר בר״א יען שלא עלתה על דעת רב יצחק שר״א סובר כן אלא הוא ביאר את דברי ר״א או על הפסקת היתר הקרבגות במקום המזבח או רק משום צניעות (ובזה נתיישבה לע״ד קושיה התום׳ בזבחים ק״ז: ד״ה ריש לקיע) יע׳ הערה 5).