Jeschurun · 1923-11-01 · Heft 11-12 (November 1923) · p. Seite 25

כה הקרבת קרבנות אחר חרבן הכית 25 ג) זבחים ק״ז: איתמר המעלה ממן הזה [פירש״י בחוץ] ר׳ יוחנן אמר חייב ר״ל אמר.פטור ר״י אמר ה־יב קדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבא ר״ל אמר פטור קדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבא נימא דבפלוגתא דר״א ור״י קמיפלני דתנן אמר ר״א כשהיו בונין בהיכל היו עושין קלעים בהיכל כו־... אר״י שמעתי שמקרבין אע״פ שאין בית בו, מפני שקדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לע״ל מכלל דר״א סבר לא קידשה* * * 4) וגם פה דחה רבינא דילמא דכ״ע קדושה ראש־נה קידשה לשעתה וקידשה לעייל ומה שמצריך ר״א קלעים הוא רק משוס צניעות. תיצאת הפיגיא שאולי גם לדעת ר״א המעלה בזה׳יז בחוץ חייב אבל מותר להקריב קי־בנית במקום המקדש גם אהד הרבני. לפי תוצאות שלש הסוגיות האלה פוסק רמב״ם בהל• בית הבחירה (פ״ו הל׳ re) מקריבין כל הקרביות אע״פ שאין שם בית בנוי ואובל'; ק׳ קדשים בכל העזרה אע״פ שהיא הרבה ואוכלין ק׳ קלים ומע״ש בירושלם אע״פ שם הומה שאין שקדושה ראשונה קידשה לשעתה ולעתיד לבא. — ובהל׳ מעשה קייבנות (פ׳ י״ט הל׳ ט״ו) פוסק: מי ששחט קדשים ממן הזה והעלה מחוץ לעזרה חייב מפני שהוא ראוי ליקרי פנים שהרי מות׳־ להקריב אע״פ שאין בית מפני שקדושה ראשונה לשעתה קדשה וקדשה לע׳יל. אמנם ה־אב׳ ד בהשגתו (לה׳ בית הבהירה פ״ו ה׳ י״ר) פוסק שקדושת המקדש בטלה5): אבל גס לרעת הראב״ד אף שאי; מצוד, בזול׳ ז להקריב נראה שאין «יסיר מה6). ר״י קארו בב״ט לה׳ בית הבחירה שם דוחה השגת- היאב״ד ופוסק כרמב״ם שמקרימן קיבנית אף שאין בית. לפי זה בודאי להלכה מותר להקריב קרבנות בזה״ז במקום מקדשנו: ואף שלמעשה הרבה גדולים התנגדו לגאון רצ״ה קאלישער זצ״ל בהשתדלותו להקרבת קיבנות בזמננו אף לפני ביאת משיחנו ב״ב7), אבל לפי דרכנו למדנו שבדורות הראשונים לאחר החרק לא היה עכוב מלהמשיך או לחדש את הקרבנות, כי שלש המניעות אשר מגו קצת גדולים שלא להקריב בזמננו הרי הן: א) קשה מאד לבנות את בית המקדש כתכונתו ב) כלנו טמאי מתים ג) אין לנו כהנים *) מובן שפה הנחת התלמוד שמי שסובר ק״ר לא קדשה לעתיד לבא פוטר את המעלה בחוץ בזה״ז וע׳ הערה 3 וע׳ תום, נ׳״ט ד״ה ובי (בעמוד ב׳) שגם לר׳ יוחנן רק המעלה חייב אבל לא השוחט אמנם הרמב״ם בהל, מעשה קדבנות (פי/׳מ הט״ו) אינו מבדיל בין שחיטה והעלאה בחוץ וע״ש במר״ם. 5) כנראה מפרש הדאב״ד במגלה י׳ שתנאי היא מוסב על המשניות אשר הקשה מהן רב .מיי על רב יצחק ולדעת הראב״ד גם פה מפרש התלמוד כמו בזבחים שלסברת ר׳ אליעזר קדשת שלמה בטלה ובמות חזרו להיתרן ואת דברי רבינא חשב הראב״ד רק לדיחוי ופוסק בר׳ אליעזר וע״כ פוטר מכרת את מי שנבנס טמא בזוד׳ז למקום מקדשנו. 6) ע׳ גם בדרישת ציון דף כ״ה ע״א וע׳ התערה הקודמת. 7) ע׳ בדרישת ציון במאמר העבודה ובמאמר ראשון לציון.