Jeschurun · 1923-11-01 · Heft 11-12 (November 1923) · p. Seite 26

26 הקרבת קרינות אחר היב! הבית כו מיוחסים« והנה אף אחת מהן לא היתד, בזק הראשון אחר החרק: ידעו עיד תבעת הבית נס נזהרו עוד בטהרה8) ומובן שהיו להם עוד בחנים מיוחסים. כ. אחר שהוכחנו שע״פ הדין מותי להקריב קרבנות במקדם המקדש גס לאחר חרבנו יש לנו לחקור אם יש ראיות או רמזים שקרבו קיבנות אחר החרק או שלא קרבו. והנה יש מקומות בש״ס אשר הם כעין ראיה או רמז שקרבו עוד אח״ב9): א) פסחים ע׳יד. א״ר צדוק מעשה בר״ג שאמר לטבי עבדו צא וצלה לנו את הפסח על האסכלה — א״ב בודאי ר״ג הביא קרבן פסה ובהיות טבי שם עבד של ר׳יג דיבנה כנראה שר״ג הנזכר פה הוא אשר הי אהד החרבן והקריב ק״פ. ב) סנהדרין י״א. ת״ר אץ מעברין את השנה לא מפני הגדיים ולא מפני הטלאים ולא מפני הגוזלות שלא פירחו אבל עושין אותן סעד לשנה כיצד ר׳ ינאי אומר משום רשב״ג מהודעין אנחנא לכון דגוזליא רכיבין ואימריא דערקין [צ״ל דעדקין] וזימנא דאביבא לא מטא ושפרת מילחא באנסאיי ואוסיפת על שתא דא תלתין יומין . . . תא הזי מאי איכא בין תקיפאי קדמאי לעינוותני בתראי דתניא מעשה בר״ג שהיה יושב על גבי מעלה בהר הבית והיה יוחנן הלז עומד לפניו ושלש איגרות חתוכות לפניו מונחות אמר לו... וטול אינרא הדא וכתוב לאחנא בני נלוותא בבבל, לאחנא דבמדי ולשאר כל גלוותא דישר׳ שלומכון יסגא לעלם טהודעון אנחנא לכון דגוזליא רכיכין ואימי־יא ערקין [צ״ל עדקץ] וזמנא דאב־בא לא מפא ושפרא מילתא באנפיי ובאנפי חביריי ואוסיפית על שתא דא יומין תלת־ן [פירש״י תקיפאי קדמאי ר״ג שהיה נוהג שררה וזורק מורא בתלמידים . .. ואפייה קחני ביה ובאנפי חבריי] ודחה התלמוד דילמא בתר דעברוהו [פ־רש״י לר״ג מנשיאותו נעשה עניו ותום׳ פירש׳ והיה לו חבר ר״א בן עזריה שהיה נשיא עטו לכך אמד באנפי חבריי]. לפי פירוש* רש״י ות־ס׳ כותבי המכתבים היו רבן גמליאל דיבנה ובנו רשב״ג וא״כ ר״נ שלח מכתבו ממעלה הר הבית ושניהם עברו את השנה לצרכי הקרבנות 8) עדיין בדור השלישי של אמוראי א״י ע׳ נדה ר: 9) שתי הראיות הראשונות נמצאות בשאילת יעב״ץ ח״א תשובה פ״ט; הרמז על פסהים־ הובא מקרייצנך 1848 Jost’s Annalen — ורצ״ה חיות ז״ל בכפרו דרכי הוראה דף י״ז הביא עוד רמזים להמשכת הקרבות אחד ההרבן א) בשם החכם ר״י רייפמאן) מלשון הש״ס בחולין י״א: ר׳ מאיר היבי אכיל בישרא וכ״ת ה״נ פסח וקדשים כאי איכא למימר ולשון איך אכיל משמע דהוא עצמו אכיל ב) מלשון המשנה של עדיות אר״י שמעתי ש מ ק ר י ב י ן אע״פ שאין בית — אך שני הרמזים האלה אינם מוכיחים כדום א) פשוט הוא שכונת התלמוד בחולין י״מ היבי אכיל בישרא היבי מותר לדעתו לאכול ב) דברי ר״י מוסבים על דברי ר״א והוא אמר כשהיו בונין א״ב ביאור שמקריבין הוא כשהיו מקריבין וכן הוא בזבחים ק״ז: — וגם הרמז אשר מביא שם (ט״ז ע״ד) בשם התשב״ץ על מאמר ר״ג בר שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח/ פסח מצה ומרור לא יצא י״ח איני מוכיח לע״ד שאולי ר״ג בעל המאמר הוא ר״ג הזקן וגם אם הוא הנכד אולי אמר את מאמרו לפני החורבן ונם אם נניח שאמרו אחר החרבן אולי כונתו רק שמחויבים אנחנו לזכור את הפסח זכר למקדש כמו שבאמת הסגנון בהגדת פסח שלנו פסה שאכלו אבותינו בזמן שביהמ״ק קיים.