Jeschurun · 1923-11-01 · Heft 11-12 (November 1923) · p. Seite 28

28 הקיבת קרבנות אחר חרבן הבית כח להיות שמבי הנאמן עבד כבר ריק; ועוד לנכד או בנ״ת הנשיאים היו עבדים שונים בשם מנד (וע׳ בשמחות פ״א מי״ג). ב) לסנהדרין י״א מבאר הר"ן (בחידושיו לס:׳) שגם לאחר החרבן נשארו סגנון מכתבי הנשיא. ואף שאין עוד הקרבנות נותן הוא טעם לעבור השנה כמו שאבותי היו רגילים בזמן המקדש וא״ב מנתינת הטעם אין להוכיח שבזמן ר״ג דיבנה ובנו הקריבו עוד קרבנות. ורבנו פרץ (בשטה מקובצת מובא בהגהות מהר״ץ חיות)11) מפרש שר׳יג הנזכר הוא ר״ג הזק; וגורם בסוף הסוגיא בתי־ ד ע ברו ה (ולא דעברוהו וגרסתו נמצאת בה־בה הוצאות הש״ס ובכ״י עי דקים) ומבאר בתר דעברוה אחר שעברו את השנה, ר״ל ר״ג כתב במכתבו "ושפרא מילתא באנפיי ובאנפי חבריי יען שבפעם ההיא הוא לא עכר כ* אם חבריו בזמן אשר הוא נסע ממקום הועד ורק הסכים לעבורם בשובי מנסיעתו כמו ששגינו בברייתא (י״א.) אין מעברין את השנה אא״ב ירצה נשיא ומעשה בר״ג שהלך ליטול רשות אצל שלטון אחד שבסוריא ושהה לבא ועיברו את השנה ע״מ שירצה ר״ג וכשבא ר״ג ואט־ רוצה אני נמצא שנה מעוברת12) — לפי זה אין להביא ראיה משם להמשכת הקרבנות אחר. ההרבן. ג) ר״י ב״ב הנזכר בפסהים ג׳: הי באמת בזמן הבית. ד) גם מביצה כ״ז: אין להוכיח כלום על אודות המשכת הקימות כי בירושלמי מבאר רב מתנה בבכור הוד, עובדה ובכורות תמימים נמצאים גם בזד,"ז ואף אם נאמר שלדעת הבבלי לא היה בכור אלא בהמת קדושין אחרים יוכל להיות שהמעשה היה עוד לפני החרב; כי גם ר״ט בבר חי בפני הבית (ע■ קרשים ע״א., ירושלמי יומא פ״א סיף היא ועוד) וגם אס עדיין לא נחשב בין גדולי ההוראה אבל הוא לא פסק את השאלה בי אס שאלה בבית המדרש. ") ובן פירש רצה״ה בעצמו כסי דרכי הוראה דף ט״ז בחגה ע״ש. 2,) גס אמו״ר הרד׳־צ האפמא; זצ״ר בספרו Der oberste Gerichtshof צד 82 מבאר שר״ג הגזבר בסנהדרין י״א הוא ר״ג הזקן בי לשון מעלה הר הבית מראה שעדיין בית המקדש קייס — במדרש הנאים (הוצאת אמו״ר) לדבריס ב״ו י״ג נמצא [אמר ר׳ יהושע] פעם אחת עליתי לשוק העליון לשער האשפות בירושלס ומצאתי שם את רב; שמעו; בן גמליאל ואת ריביז יושבים ושתי מגלות פתוחות לפניהם ו י ו ה נ ן סופר הלה (או הלה עיש בהערה) עומד לפניהם ודיו וקולמוס בידו אמרו לו כתוב משמעון בן גמליאל ומיוחנן בן זכאי לאחינו שבדרום... שלום ידוע יהא לכס שהגיעה השנה הרביעית ואדיין קדשי שמים לא נתבעת אלא תמהרו ותביאו המש שבלים שהן מעכבות את הוידוי ולא אנהנו התחלנו לכתוב לכם אלא אבותינו היו כותבים לאבותיכם . . . הפכתי הזה היה בלתי ספק בזמן הבית בי ריב״ו לא היה יכול. לכתוב יחד עם רשב״ג בנו של ר״ג דיבנה אלא עם רשב״ג הנהרג בימי המצור ותאים אנחנו שם הסופד יו־זגן כשם הסופר של ר״ג בסבוזדרין י״א (ומלת "הלד׳ בסנהדרין היא מקולקלת מן חלה 1, הערת אמו״ר הרד׳-׳צ למדרש התנאים). אמנם אין להוכיח מזה שגם ר׳״ג של סנהדרין י״א .היה הזקן אשר נהג נשיאותו לפני ההרבן כי סופר בית דינו של רשב״׳ג יבול להיות גם סופר .בנו כמו שיכול להיות סופי אביו.