Jeschurun · 1923-11-01 · Heft 11-12 (November 1923) · p. Seite 29

הקרבת קרבנות אחר חרבן הבית 29 כט לעומת זה רואים אנהנו (מר״ה ל״א: וממנחות ס״ח:) אשר בשנים הראשונות אחר החרב! בימי ריב״ז לא קיבו קדמות לגם לרבן גמליאל דיבנה היה פשוט שר״ט לא הקייב קרבן (פסחים ע״ב:). בימי רי״ש ב׳א לא יכלו להביא קרבן המאה (שבת י״ב:) וכן היה לרי״ש דבר פשוט שבבור לא נה: בזמנו(זבחים ס,:) וכן למסדר המשנה (פסחים קי״ד:) שממנו לא הקייבו קרבן פסח ובזמן אביי ורבא כל שחיטת קדשים היתר. הילכתא למשיחא (זבחים פ״ח.). מכל המקומות האלה מונח שבדורות שונים של התנאים וכן בזמן התלמוד קרבנות לא נהנו. והנה מדבריו של אחד מאבות הננסיה הנוצרית (9 ,Cyrill, Alex I) נראה קצת שיולינוס קיסר טען נגד הנוצרים שהיהודים מקייבים קרבנות עוד בזמנו (בימי הלל השני) 1 -ävta la&touaiv Jepäד1 xal v5v ותרגומו: "וגם ענש־ו עדיין אוכלים הכל בקדושה״ — אבל כונתו תוכל להיות שאיבליס בטהיית הקדש כאשר באמת עוד בימי האמוראים נזהרו (נדה ר: דאמד עולא חבייא מדכן בגלילא) וגס אם כונת הקיסר לספר שבזמנו יהודים הקריבו קרבנות אין להוכיח מזה שאז נהגו הקרבנות כמצותן במקום מקדשנו רק היה לנו לראות שבזמן יולינום קיסר יהודים אחדים הביאו קדמות שלא כדין בחשבם שאין בזד, איסור כמו שראינו שריש לקיש (זבחים ק״ז:)׳ פוטר אה המעלה בחוץ וכ״כ נראה נס דעת הראב״ד*1). נוכל לסכם תוצאת חקירותינו: שאין ראיה להמשכת הקרבנית אחר החרבן אבל יש לנו ראיות שבזמנים שונים אחר החרבן לא קרבו קרבנות ועל כן יש לשער כי בכלל פסקה עבודת הקרבנות מיום שחרב בית מקדשנו. אך תקופה אחת חושבים אנחנו ליוצאת מן הכלל והיא תקופת מלחמת בן כחיבא אשר כמעט ברור הוא שירושלם והר הבית היו אז ביד היהודים (ואולי גם בסוף ימי טרינוס ובתחלת מלכות אדדיאנוס). ואחר שראינו שמן הדין יכלו להקריב אז קרבנות ואם גם מניעה חיצונית לא היתד, להם נוכל לשער שאז הקריבו14). וד׳ יזכנו לראות בנין בית מקדשנו הנצחי בב״א. 13) ע' הערה 5. 14) ולדעת הסופדים אשר גם בסוף ימי טרינוס קיסר ובתחלת אדריאנוס היו זמנים אשר עול המלכות הרומית סר קצת מן יהודי ארץ ישר׳ יובל להיות שגם בזמנים האלה ירושלם היחד, ביד אבותינו והקריבו קרבנות ואולי גם בני דורם של ר״ג של יבנה ור״י ור״א וריב״ב ור״מי היו המקריבים.