Jeschurun · 1923-11-01 · Heft 11-12 (November 1923) · p. Seite 33

בעקביות היראה 33 שבשמים. מצות פרוש היא זו. פרוש מן הקטנית! סרח על המחיצות! ומשם דרשהו, כי שם ימצא לך. ״דרשו ה׳ בהמצאו" — ואין המצאו אלא שם. שם כקו הישר היוצא ממך אל זכר קרשו. אותו הקו שאינו נפסק ואינו נפגם, כי אם יקר הולך, ישר הולך, עד יחידו ורכונו של עולם. כמין עוגה סביב לנקודה שרויה נפש הבריאה מסביב לשרשה, כביכול. ובשעה שיגיע הרגע הגדול בעולם הגדול הבא, אז יצאו במחול כל העיונים מסביב לנקודה המרכזית, ובל אחד יראה באצבע: הנה זהי.. . ("עתיד הקב׳ ה לעשות טחול לצדיקים וכל אחד ואחד מראה עליו באצבע"). אבן זהו היחס הישר. אבן זוהי הראיה האמתית שאנו קודאין לה י ר א ה. ״וירא ישראל״ — "וייראו העם". ולפיכך ברבים כל כך אצלנו למפל ביראת העונש. נם היא ראית הדברים כמו שהם. הן תקות נפש כאשר תפשע לא הובל להיות אחרת מתקות כרם כאשר באש (עיין ישעיה הי). מי שאינו רוצה לראות את עתידו אינו מאנה אלא את עצמו. הן זהו: ״הסי משובתו והיה לבער, פרץ גדרו והיה למרמס״ .. . אמנם הסד התשובה- גודר פרצות האדם — אבל איך ישוב בתשובה גמורה עד לא ראה את פרצו? עד לא ראה בתוצאות פרצו, בעונשו הברוך על חטאו? הן רק כי יראה יירא, ורק כי יירא ישוב, ״וירא ישראל את היד״ (העונשח) — "וייראו העם". ומכאן ליראת הרוממות שהיא ראית הרוממות. מבאן — "ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן מזי" (הז״ל). מבאן המבט הישר, דרך כל הבינתים, אל שרש ההויה ... זו ראית פנים שאינה פיסקת כלפי הענין שאחריותו עליו(שיזהר בו לבל יפול, ראה לעיל פרק אי). ראיה המביאח לידי זכיון, זכרון המביא לידי זהירות, זהירות המביאה לידי בטחון, בטחון המביא לידי עוז, עוז פנימי, מהין, מעפיל ("ה׳ עוז לעמו יחן"), ועוז המביא לידי שלום, שלמות פנימית וחצונית, במחשבה ובמעשה ("ה׳ יברך את עמו בשלום"). אכן זוהי חכמת החיים — וראשית חכמה יראת הי. יראה שהיא ראיה. ״וראיתם״ — ״וזכרתם״ — "שויתי הי לנגדי תמיר". "והיה לך זכרו למשיב נפש מדרבי תולדות גוש עפר" (רבנו יונה), שההולך בדרכי התולדות ההן סופו שנאמר עליו: ״ואותי השלכת אחרי.גוף׳ ... לא ראה, לא ירא, לא זכר, לא שוה לנגר עיניו, עד שלבסוף — השליך... אלמלא מקרא כתוב לא היה אפשר לאמרו, נורא דבר האדם, ד . .. אך הן גם את הדברים האלה ישליכו אחרי גו. יודעין הבריות שהשאיפה המובעת בהם לא הדשה ולא מחודשה היא, אולם נסלאת היא, רחוקה היא, זוהי מדובה גדולה שכבד ישבו עליה גדולים. דכו בה