Jeschurun · 1923-11-01 · Heft 11-12 (November 1923) · p. Seite 34

34 בעקבות היראה ודכו בה — והמעט הוא שעלה בידם. ("אם תכתוש את האויל במכתש וכר"). וכלום יצלה ביד כותב בך־ננס זה מה שלא צלח ביד הענקים? אבל, אהה ה׳ אלדים! מי יתן ונשכח רגע את הידיעה המעוסה הזאת: שהכל כבר היה, אלף אלפי פעמים היה, שהגדולים כבר דברו והקטנים כבר אטמו את אינם, שהכל ללא הועיל והכל ללא ברכה, שאין תקנה לסרוסי הלבבות, שאין מפלט משבושי המושגים ואין מוצא מעוגת הקטנות. מי יתן ונשכה זאת רגע! את הכל יש יכלת לשכה. ראו נא עד היכן השבהה מגעת! "השמד לך פן תשכח את ה׳״ ... ולא נשמרו, שכהו. כסומא המגשש בדרכו, בלי כוון מוצאות ומנואות, כן נהיה בעיניהם פלא־הבדיאה. פלא זרוק הוא, שט והולך הוא, מקל־ן הפורה באויר, בלי עקידה ובלי הנחה. כי שכהו מאין הוא בא ושכחו לאן הוא הולך. את הכל יכלו לשכה — רק לא את הדבר המשעמם הזה, רק לא את היאוש הרזה הזה שאין בו אלא ריקותו: שהכל ללא הועיל והכל ללא ברכה, שהבל כבר היה, אלף אלפי פעמים היה, וגם אני אהיה ככה, וגם אתה תהיה ככה, וגם הוא יהיה ככה, ואין שנוי, ואין משלט, ואין מוצא ואין הרות ... מי יהן ונשכח זאת רגע! הלא בשכחת הקטנות הזאת פתאם נזכור גדולות. הלא בהשמדת היאוש הזה פתאם נהיה נשמות. הן יאבד ך'שע. הן יאבד!סל. הן יקום גשר בין איש לאהיו הן יקום סולם בין ארץ ושמים. שכחו נא זאת זוכרי אלך ... 1 I רגע... כן דברתי: "מי יתן וישכחו רגע"! כי גדול כבודו של קצר זה מרבוי זמנים המסורבל שממון. פה שיעשה הרגע לא יעשו השנים. ידע נא אדם: שאם רגע בכפו — אז דדים ברצונו. כי אם שנים רבות יתכונן האדם ורב שיהיו ימי השתלמותו, עדיין לא תהא מתהו שלמה ער בוא הרגע. רק הוא מתת אלרים. רק בו יהיה לאיש או רק בו יהפך לאיש אחר. הבו גודל לרגע! כל אדם בן דעת גמורה יכול לזכור (אם לבו עמו) את הרגע החיוני ההוא של אותו "היום" הנדול אשר בו "עמד על דעתו" (הולין ז:), עמד ונתקיים. יש קינה עולם בשעה אחת ויש קונהו בכמה שנים — אולם אץ קנין זה אלא הולך ונמשך, הולך ומהוה, מהיום ולאחר שלשים, מהיום ולאחר ששים — וכל עצמו אינו הל רק בבוא הרגע. ברם אין לחכות לבואו. אם יתמהמה — אל תחכה לו. יש שדרך הלוכו הולך ונמשך יותר מדאי: מהיום'ולאחר משבר, מהיום ולאחר תקופות... והרבה הרבה יש להוש בו משום ״מהיום ולאחר מיתה״... אל נחכה לו עד בוש — עד בוש לעולם ועד... חלוצים נצא נגדו כבני היל! ואש איננו — נבראהו. ״אי בעי צדקי בדאי עלמא״ — אי בעי... \